ה' ניסן ה'תשפ"ב

טופורוב TOPOROW

 

 

     

 

קהילה בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: ראדז'ייחוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 3,421

·  יהודים בשנת 1941: כ- 689

·  יהודים לאחר השואה: אחדים ניצלו

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

בתקופת השלטון הסובייטי (1939- 1941) עברו על יהודי טופורוב תמורות בתחום החברה והכלכלה, ורוב הסוחרים ובעלי-המלאכה נאלצו לחפש את פרנסתם בשרותים עירוניים-ממלכתיים ובקואופרטיבים. מסוחרים אמידים לשעבר נמנעה תחילה עבודה והם נאלצו להתקיים ממכירת נכסיהם, אולם לקראת סוף 1940 קיבלו אף הם משרות והורגשה רוח של הסתגלות מצד יהודי טופורוב לסדרים החדשים. בשנת הלימודים 1939- 1940 התקיים במקום בית-ספר עממי ששפת ההוראה בו היתה יידיש. מספר צעירים יהודים תפסו עמדות בכירות במיליציה הסובייטית, אולם בראשית 1941 הוחלפו רובם באוקראינים וברוסים. בתקופה זו בלט משקלם של היהודים בחיי התרבות של העיירה. ב- 24.6.1941 , יומיים אחרי פלישת הגרמנים לברית-המועצות, נכנסו חיילי הוורמאכט לטופורוב, וכבר בו ביום תפסו בני ערובה יהודים, ביניהם הרב ר' משולם-זלמן-יוסף זילברפארב. הם הוחזקו בבית-הכנסת הגדול והגרמנים והאוקראינים התעללו בהם. ב- 26.6.1941 ערכו האוקראינים, באישורם ובהשתתפותם של הגרמנים, טבח ביהודים. אחרי מצוד ברחובות העיירה וחיפושים בבתים נתפסו כ- 180 יהודים. הללו נצטוו לחפור בור באחד המקומות המרכזיים בעיירה ואחר-כך הוצאו להורג ביריות. האוקראינים חטפו קבוצות אחרות של יהודים ואילצו אותן לכסות את הקבר ההמוני. בתחילת יולי 1941 הוקם היודנראט ותפקיד היו"ר הוטל על יעקב וולפרט. בין חבריו היה ג. אויגנר. המשטרה היהודית מנתה 20 איש. התפקיד הראשון שנפל בחלקם של חברי היודנראט היה ליווי אנשי ה-אס. אס. בסריקות בבתים יהודים לצורך חטיפת אנשים לעבודת-כפייה ושדידת רכוש. בין הגזירות הראשונות שהוטלו על יהודי טופורוב היה האיסור על עזיבת המקום. המפירים צו זה היו צפויים לעונש-מוות. בסתיו 1941 הוצאו קבוצות צעירים יהודים למחנות עבודה בפלוחוב ולמחנות עבודה נוספים באיזור טארנופול. במארס 1942 נתפסו כ- 90 יהודים וצורפו למשלוח מיישובי הסביבה להשמדה במחנה בלז'ץ. בספטמבר 1942 היתה אקציה נוספת. יותר מ- 120 איש (לפי מקור אחד כ- 200 איש) הובלו שוב להשמדה בבלז'ץ. בנובמבר 1942 גורשה קבוצת יהודי טופורוב לגיטו בברודי. בפברואר 1943 נערך מצוד אחר שרידי הקהילה וכ- 110 איש הועלו לקרונות-משא בהם כבר נמצאו יהודים מהקהילות הסמוכות והובלו מערבה, כנראה להשמדה בבלז'ץ. בכך חוסלה למעשה קהילת טופורוב, להוציא יהודים אחדים שהסתתרו עדיין ביערות הקרובים. אחדים מבין השרידים הללו יצרו בסוף 1943 קשר עם הפארטיזאנים הסובייטים שפעלו באיזור. אחרי השחרור, באביב 1944, טיפלו הניצולים המועטים בתפיסתם ובהבאתם לדין של אוקראינים משתפי-פעולה עם הגרמנים, שנטלו חלק בהשמדת יהודי טופורוב

הישוב עד מלחה"ע II-ה

טופורוב הוקמה כעיר פרטית של האצולה ב- 1603. ב- 1606 אושר מעמדה העירוני בידי המלך. במלחמות הקוזאקים (1648- 1649) ניצלה העיר עקב חניית המלך וחייליו בה. העיר גדלה במאה ה- 19, אולם למן 1884 פקדוה מזמן לזמן דליקות שאכלו חלקים שלמים בה. באותה שנה עלו באש 70 בתים. בדליקה של 1904 נשרפו 120 בתים. ב- 1930 אכלה שוב השריפה בתים ומיטלטלין הנאמדים ב- 200,000 זלוטי, וב- 1935 נפגעו בשריפה 22 בתים. העיר סבלה גם בעת הכיבוש הרוסי ב- 1914- 1915 (נהרסו בתים ונשדדו תושבי העיר בידי הקוזאקים). טופורוב הצטיינה במאה ה- 19 וה- 20 בייצור כלי-חרס שיוצאו גם לערים אחרות. עם ייסוד העיר ב- 1603 העניק בעליה דאז, האציל אנדז'יי טנצ'ינסקי, זכויות-יסוד ליהודים שהתיישבו בה. בלטה בהן, בהשוואה לזכויות שהוענקו ליהודים במקומות האחרים באותה תקופה (כגון הזכות לבנות ולרכוש בתים, לעסוק במסחר וכו') הזכות לעסוק בכל מלאכה (קצבות, זגגות) בלי שום הגבלות, לשרוף יי"ש ולבשל בירה ולשווקם. באותו מעמד קיבלו היהודים גם את הזכות להקים בית-כנסת. חסותם של בעלי העיר על היהודים לא מנעה מקרי התנכלות בהם מצד חיל-המצב שבסביבה או סתם בריונים. ב- 1635 התפרעו חיילי יחידה פרטית בעיירה, שדדו בתי נוצרים ויהודים רבים, וחיללו אף את בית-הכנסת. כמה עירונים נהרגו ורבים נפצעו, ביניהם היהודי יצחק. מאורעות ת"ח ות"ט פסחו על טופורוב, ועל כן מצאו בה מקלט יהודי הסביבה והיישוב הלך וגדל. ב- 1717 הוטל על יהודי המקום לשלם 300 זהובים מס-גולגולת לשנה; הסכום הכולל הקיף, כנראה גם את יהודי הכפרים שבסביבה. במאה ה- 19 התפתח היישוב היהודי והגיע לשיאו מבחינת ריבוי אוכלוסיו בשנות ה- 80; ירידתו החלה לאחר הדליקה ב- 1884 ולאחר שגברה נטייתם של היהודים לעזוב את טופורוב אחרי השריפה ב- 1904 (כ- 200 משפחות יהודים נותרו אז ללא קורת-גג ובחוסר-כל). בתום מלחמת-העולם הראשונה בעקבות הסבל הכרוך בכיבוש הרוסי ב- 1914- 1915 והרעב והמגיפות שפקדו את תושבי טופורוב אחריו, נצטמק היישוב היהודי ולא התאושש עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה, מה גם שאסונות הטבע הוסיפו לפוקדו; כך למשל ב- 1920 אכלה השריפה 8 בתי יהודים וב- 1935 - 22 בתים. הפעם ניסו היהודים להציל לפחות את המיטלטלין ולהעבירם לבית הכומר שניאות לאחסנם. אולם הבריונים מקרב אוכלוסיית המקום, שהוסתו על-ידי אנשי להקת תיאטרון שביקרה אז בטופורוב, הפריעו בהצלה. מיום שנוסד המקום לא הוגבלו, כאמור, היהודים שישבו בו בעיסוקיהם במסחר, במלאכה, בחכירה ובפונדקאות. במאה ה- 19 אף נתגוון מיבנהו המקצועי של היישוב ורבים מהם עסקו בשיווק כלי-חרס שיוצר במקום לעיירות גאליציה ולכפריה. מספר סוחרים אמידים סחרו בעצים ובתבואה. אחד מהם. שמואל פינקל, סוחר-עצים גדול, כיהן זמן ממושך כיו"ר ועד הקהילה לפני מלחמת-העולם הראשונה. בעלי-מלאכה יהודים הקימו לפני מלחמה זו את "יד חרוצים", שהתרכז סביב בית-תפילה בשם זה. אך מצבם הכלכלי הלך ורע בין שתי המלחמות. אזלו מקורות הפרנסה המסורתיים הקשורים באחוזות שבסביבה, הרוכלים בכפרים נתקלו ביחס עויין והקואופרטיב הצרכני האוקראיני שהוקם במקום דחק את רגלי החנוונים היהודים. עד סוף המאה ה- 18 היתה קהילת טופורוב כפופה לקהילת ברודי; במאה ה- 19 היתה לעצמאית. רוב תושבי העיירה היהודים חסידים היו. מלבד בית-הכנסת הנקרא "הגדול" הוקמו בטופורוב בתי-תפילה (קלויזים) של חסידי בלז, אולסק, סטראטין והוסיאטין-ריז'ין. בידיהם של נציגי החסידים היתה שליטה בקהילה, והם אשר ייצגו את היישוב היהודי במועצה המקומית. מוניטין יצאו בסביבה לרב העיר, ר' משולם זלמן יוסף זילברפארב, נכדו של אדמו"ר מאולסק, שנתמה לרב ב- 1896. הוא ניהל גם חצר אדמו"רות לפי המסורת של אולסק ובנימה של חסידות קיידאנוב (הוא היה חתנו של האדמו"ר ר' אהרן מקיידנוב). כך כיהן בשני הכתרים עד תקופת השואה, בה שולח למחנה-ההשמדה בבלז'ץ ושם נספה (לפי גירסה אחרת, נרצח ביער הסמוך לטופורוב ב- 1943). התנועה הציונית איחרה להתארגן בטופורוב. ב- 1923 הוקם סניף של ההתאחדות, כעבור מספר שנים סניף של אחוה. ב- 1930 הוקמה אגודת השחר. ב- 1924 התקיים במקום חוג לדראמה שעלה בידו לארגן הצגות למרות התנגדותו הנמרצת של רב המקום. בבחירות לקונגרסים הציונים הצביעו רוב השוקלים בעד הציונים הכלליים (ב- 1935 - 101 על 120 שוקלים; ב- 1939 - 60 שוקלים, רובם ככולם בעד הציונים הכלליים)