תרומות
טוצ'ין TUCZYN
עיירה בפולין
נפה: רובנה
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 2,943
· יהודים בשנת 1941: כ- 2,159
· יהודים לאחר השואה: כ- 20
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
טוצ'ין שוכנת על הנהר הורין. לא ידוע מתי נוסדה, אך אפשר לשער שתחילתה היתה כמו שכנתה הקרובה קרופה (הורינגרד) - במחצית השנייה של המאה ה- 16. אם אכן החלו יהודים להתיישב בה בראשית המאה ה- 17 (כך לפי דברי ר' אליעזר בר' שמחה הכהן מטוצ'ין, שנפטר בשנת 1612 באוסטראה), אזי יש לשער שתהליך זה הואט עקב גזירות ת"ח ות"ט. הוא הואץ לאחריהן, שכן בהתוועדות גליל ווהלין שנערכה בהורוכוב בשנת 1700 הוטל על יהודי טוצ'ין מס גולגולת בסך 600 זהובים, סכום נכבד המעיד על יישוב יהודי מכובד יחסית. קהל טוצ'ין היה כפוף אז לקהילת האם - אוסטראה. טוצ'ין נזכרת ברשימת הקהילות בהקשר של מסמך המסדיר את חובות היהודים בשנים 1765 ו- 1767. במאה ה- 19 גדל מספר יהודי טוצ'ין. בשנות השישים היו בה 9 מפעלים קטנים לייצור בד, בירה, טחנת-קמח ועוד. חלק מהם הוחזקו בידי יהודים. המסחר היה ער והוא נעזר ב- 10 ירידים שנתיים, שהתקיימו במקום. ענף חשוב שבו עבדו יהודים היה הבורסקאות. בסוף המאה ה- 19 היו בטוצ'ין חמישה בתי-כנסת, שניים מהם של חסידי טריסק. בטוצ'ין היו גם חסידי אוליקה וברזנה. משנת 1889 כיהנו ברבנות; ר' יוקל סאווה, עד שנת 1920; ר' יצחק אשר גליזל; בנו, שכיהן עד שנת 1939. בראשית המאה ה- 20 הקים השלטון הרוסי מחנה צבא גדול בסביבה. לשם כך נסללו דרכים ונפתחו בית-דואר ומרפאות. יהודים מטוצ'ין עסקו בהספקת סחורות לצבא ולמשפחות הקצינים. נפתחו שני בתי-ספר פרטיים לנערים ובהם למדו, נוסף על לימודים רוסיים וכלליים, גם עברית בעברית. נפתחה ספרייה שהפכה להיות מרכז של פעילות תרבותית יהודית. אחרי מהפכת 1905 נעשה ניסיון לארגן את שוליות בעלי-המלאכה, כדי להיאבק על הטבת תנאי עבודתם. עד מהרה אסרה המשטרה הצארית את המארגנים והם נידונו למאסר; הארגון עצמו התפרק. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה נערך בטוצ'ין גיוס. רבים השתמטו או ערקו; עקב זה ערך השלטון הרוסי חיפושים תכופים והטריד את האוכלוסייה. לאחר מהפכת אוקטובר 1917, כשהחלה מלחמת האזרחים, ניסו כנופיות שונות ויחידות צבא להתעלל ביהודים ולשדוד את רכושם. צעירי המקום ארגנו הגנה עצמית וזו הצליחה בדרך-כלל להדוף את הפורעים. למרות זאת נרצחו שני יהודים. לאחר מהפכת 1917 חלה התעוררות אצל יהודי טוצ'ין. הוקם ועד ציוני ואחריו החלו לפעול בטוצ'ין "צעירי ציון" ו"פועלי- ציון". אז נפתח גם בית-ספר עברי, שהפך להיות אחרי המלחמה בית-ספר "תרבות". קבוצת מורים פליטים מגליציה פתחה פרו-גימנסיה יהודית שלשון ההוראה בה היתה פולנית. בשנת 1918 ארגנו צעירים מחוגי ה"בונד" את פועלי המפעלים לשביתה והצליחו להביא לקיצור יום העבודה לשמונה שעות וגם השיגו עבור העובדים העלאת שכר. אנשי ה"בונד" פתחו גם בית-ספר שלשון ההוראה שלו יידיש, אך המוסד נסגר כעבור שנה.
גם בתקופה זו לא חל שינוי בתעסוקתם של היהודים. רובם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. בטוצ'ין פעלו כמה מפעלים קטנים לעיבוד עורות ולעיבוד צמר. הסנדלרים עסקו בייצור נעליים ומגפיים לשוק המקומי והאזורי. הכלכלה היהודית בטוצ'ין נסתייעה בבנק עממי שהקימה אגודת בעלי המלאכה בשנת 1925, ובקופת גמ"ח שהקימו הסוחרים בשנת 1928. לטוצ'ין היה מעמד של מועצה מקומית. מכיוון שהיהודים היו רוב מוחלט ביישוב עמד יהודי בראש המועצה (סיטלוס). ערב השואה מילא תפקיד זה גצל שוורצמן. אולם בבחירות למועצת הקהילייה (הנימגה), שנערכו בשנת 1928, נבחר רק יהודי אחד מתוך 13 חברים. בבחירות לקהילות שנערכו באותה שנה צורפו לטוצ'ין יהודי הושץ', הורינגרד-קרופה והמושבה החקלאית היהודית אנטונובקה. לאחר פטירת הרב סאווה בשנת 1920 כיהן בטוצ'ין ר' עזריאל זאב גולובה גם כרב הקהילה המקובצת עד 1938. אחריו כיהן ברבנות חתנו, ר' יצחק כץ; הוא נפטר בבית-סוהר סווייטי באסיה התיכונה. בשנת 1927 הופעל קו אוטובוסים מטוצ'ין לרובנה ולמז'יריץ. בטוצ'ין התיישב רופא והממשלה פתחה בית- חולים. חשמל הובא לטוצ'ין רק באמצע שנות השלושים. רוב ילדי טוצ'ין היהודיים למדו בבית-הספר הממלכתי הפולני המיוחד ליהודים, שחלק נכבד ממוריו וכן מנהלו היו יהודים. בית-הספר העברי "תרבות" נאבק על קיומו, אך התקיים עד ספטמבר 1939 ואז היה לבית-ספר סווייטי ששפת ההוראה בו יידיש. ליד בית-הספר "תרבות" היה גן ילדים עברי. מלבד אלה היו בטוצ'ין "תלמוד תורה" לבני עניים ו"ישיבה קטנה" - סניף של ישיבת "בית-יוסף" שבפינסק. למרות קשיי הקיום, פעלו מוסדות אלה עד ספטמבר 1939. בטוצ'ין היתה ספרייה ציבורית ובה ספרים בעברית וביידיש. לידה פעלו בזמנים שונים חוגי חובבים לדרמה, שהעלו על הבמה הצגות; ההכנסות נתרמו למטרות צדקה או להחזקת מוסדות החינוך בעיירה. בין התנועות הראשונות שהחלו לפעול בטוצ'ין לאחר מלחמת העולם הראשונה יש לציין את "החלוץ", שנוסד בשנת 1924 והקים בטוצ'ין נגריה, מתפרה, סנדלריה ומשק חקלאי קטן, כדי להכשיר את חבריו לעבודת כפיים. באותה עת בערך נוסד קן של "השומר הצעיר", שהיה לתנועת הנוער הגדולה ביותר בטוצ'ין. בשנת 1927 נוסד קן של גורדוניה ובשנות השלושים פעלו כאן קנים של "בית"ר", "השומר הדתי", "ברוריה", "תורה ועבודה". "החלוץ המזרחי" קיים קיבוץ הכשרה בכפר דרוזדוב הסמוך לטי'. בני נוער יהודיים מעטים היו חברים בחוגי ה"בונד" והקומוניסטים. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן: לקונגרס הציוני הט"ז (1929) הצביעו 54 איש. הציונים הכלליים קיבלו 9 קולות; המזרחי - 2; רוויזיוניסטים - 2; התאחדות השומר הצעיר - 24; פועלי ציון - 17. לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 513 איש. הציונים הכלליים קיבלו 15 קולות; המזרחי - 83; ברית רוויזיוניסטים - 145; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 263; התאחדות - 17. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 194 איש. הציונים הכלליים קיבלו 32 קולות; המזרחי - 42; מפלגת המדינה - 1; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 119. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 224 איש. הציונים הכלליים קיבלו 29 קולות; המזרחי - 57; מפלגת המדינה - 2; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 136.
בימים הראשונים למלחמת ברית-המועצות -גרמניה עזבו היהודים שהיו קשורים בשלטון הסווייטי יחד עם שאר המתפנים. לא מעט צעירים ברחו גם הם לברית-המועצות. הגרמנים נכנסו לטוצ'ין ב- 6 ביולי 1941. כבר ביום הראשון לבואם הוציאו ספרי תורה מבתי-הכנסת ותוך התעללות ביהודים העלו אותם באש. אוקראינים בני המקום ארגנו פוגרום ובו נרצחו בערך 70 איש. רבים נפצעו אז ונשדד רכוש רב. הרופא האוקראיני המקומי סירב להגיש לפצועים עזרה רפואית. ב- 7 ביולי הגיעה חוליה של איינזצקומנדו 4a, אסרה 30 יהודים לפי רשימה שהכינו אוקראינים מקומיים והוציאה אותם להורג. עד סוף יולי 1941 ירדו על הציבור היהודי גזרות שונות, כגון החובה לשאת את אות ההיכר היהודי, מינוי יודנראט (היושב-ראש היה גצל שוורצמן), תשלומי-כופר בחפצי זהב וכסף, שחזרו ונשנו כמה פעמים, החרמת חפצים והחובה לצאת לעבודות כפייה. היהודים הועבדו בבורסקאות, במפעל טקסטיל שהקים פליט יהודי מלודז' ובמשקי איכרים בכפרי הסביבה. למרות לחצם של מנהיגים אוקראיניים מקומיים, הצליח היודנראט לדחות את הגזרה לכלוא את היהודים בגטו. לשם כך נתן שוחד ללאנדווירט הגרמני (המושל המקומי). עקב זה הוחל בגידור גטו רק ביולי 1942 והעבודה התנהלה בעצלתיים והסתיימה רק בראשית ספטמבר 1942. לאחר שהוקם הגטו נכלאו בו בערך 3,000 יהודים, כולל יהודים מכפרי הסביבה. הקרבה לרובנה, שבה נערך החיסול ביולי 1942, והידיעות שהביאו הפליטים שהגיעו משם ומיישובים אחרים שנרצחו בהם היהודים, עוררו את הציבור וראשיו בטוצ'ין לחשוב כיצד להגיב. הועלה הרעיון להתנגד ובהתייעצויות בין ראשי היודנראט, היושב-ראש גצל שוורצמן וסגנו מאיר הימלפרב, ובין צעירים מבני המקום, הוחלט לארגן התקוממות. למטרה זו הוחלט לרכוש חומרים דליקים כדי להעלות את בתי הגטו באש, לרכוש נשק ולארגן קבוצות לוחמים. מלבד זאת הוחלט להקים קשר עם פרטיזנים סווייטיים. קבוצת עובדים ביערות בפיקודו של נחום בילינסקי, שברשותה היו 3 רובים וכמה רימוני-יד שהשיגו האנשים בכוחות עצמם ניסתה להקים קשר עם יחידתו של הקולונל מדביידייב, שהגיעה זה עתה לאיזור והשתכנה במרחק 70 ק"מ בערך מצפון-מזרח לטוצ'ין. הניסיון לא הצליח ולא נוצר קשר. בינתיים נרכשה בכספי היודנראט כמות גדולה של נפט; כמו-כן הושגו 5 רובים, 25 אקדחים וכמות של רימוני-יד. הוקמו 4 קבוצות לוחמים, שמנו יחד בערך 60 צעירים. ראשי היודנראט ניצלו את התכנסות היהודים לתפילות יום הכיפורים תש"ג (שחל ב- 21 בספטמבר 1942) והביאו בפני הציבור את תוכנית המרד, שעיקרה; על-פי סימן מוסכם יצית כל אחד את ביתו, ואז יפתחו חברי הקבוצות הלוחמות באש ובמהומה שתקום יברחו ההמונים לעבר היערות הקרובים. למחרת יום הכיפורים הובאו לטוצ'ין יהודים נוספים מן הכפרים והוחזרו לעיירה הנערים שעבדו במשקים חקלאיים. הנערים סיפרו, ששבויי-מלחמה סווייטיים חופרים בורות. באותו יום בערב (22 בספטמבר 1942) הקיפו כוחות משטרה גרמניים ואוקראיניים את הגטו ולא הרשו לצאת ממנו. למחרת, יום ד', 23 בספטמבר 1942, לא ניתן לאיש לצאת לעבודה. ליודנראט נודע, שהגיעה לטוצ'ין יחידת אס"אס. למעשה היה זה קומנדו הרצח של האס"דה מרובנה. היודנראט קרא ליהודי טוצ'ין להתאסף בבית-הכנסת ושם נאמר להם שהגיע הזמן לפתוח בפעולה. צעירים חילקו לתושבי הגטו נפט, קבוצות הלוחמים נכנסו לכוננות מלאה ותפסו עמדות ליד שני שערי הגטו וליד משרד היודנראט. ברשות הלוחמים היו אז 1 1 רובים קצוצי-קנה, 25 אקדחים, עשרים רימוני-יד וכמות קטנה של תחמושת. עם עלות השחר של יום ה', 24 בספטמבר 1942, פתחו השוטרים הגרמניים והאוקראיניים באש והתחילו להתקרב לגדרות הגטו. הלוחמים השיבו אש ובו-בזמן הוצת בית בגטו. דבר זה שימש אות ובעקבותיו הוצתו כל הבתים האחרים וגם כמה בתי-כנסת ששימשו לגרמנים מחסנים. גדר הגטו נהרסה בכמה מקומות והיהודים נקראו לברוח. בחסות העשן, היריות והמבוכה שנוצרה בשורות הגרמנים והאוקראינים הצליחו בערך 2,000 איש לברוח ליערות פוסטומט הקרובים; בגטו נשארו בערך 1,000 איש ורובם נספו בו. האש והיריות נמשכו כל יום חמישי וגם ביום שישי (24 ו- 25 בספטמבר 1942). מן היריות נהרגו שני שוטרים אוקראיניים וכמה גרמנים; מספר הפצועים לא נודע. בצד היהודי נפלו רוב הלוחמים. ביום שבת, 26 בספטמבר, התייצבו שני ראשי היודנראט, שוורצמן והימלפרב, בפני המפקד הגרמני והציגו את עצמם כמארגני המרד. הם ביקשו שיאפשרו להם למות בבית-העלמין היהודי. ואמנם, מבוקשם ניתן להם ושניהם נורו ונקברו שם. בכך באה ההתקוממות לסיומה. גורל הבורחים היה קשה. תוך שלושה ימים נתפסו מחציתם ונרצחו. קבוצה של 300 נשים וילדים, רבים מהם קטנים, חזרה לטוצ'ין משום שהם לא יכלו לעמוד בתנאי החיים ביער. מן הנותרים ביער (600- 700 נפש) מתו רבים או הוסגרו או נרצחו בידי מקומיים. הצעירים הצטרפו ליחידות פרטיזנים סווייטיות. טוצ'ין שוחררה ב- 16 בינואר 1944. בעת השחרור נותרו בחיים לא יותר משתי-עשרות מיהודי העיירה. חלק מהם התיישבו במז'יריץ הסמוכה ולאחר ששוחררה רובנה עברו אליה.