טורק TUREK

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: טורק
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-9,948

·  יהודים בשנת 1941: כ-2,700

תולדות הקהילה:
כללי

העיר היתה בבעלות הכנסיה עד חלוקת פולין. מעמד של עיר הוענק לטורק ב- 1357. ראשוני היהודים הופיעו בטורק בתחילת המאה ה- 19. בחלקם הגיעו מדוברה הסמוכה ובמשך מספר שנים היו יהודי טורק קשורים במוסדות קהילה זו. מתיהם היו קוברים בבית העלמין בדוברה. במגיפת חולירע שפרצה ב- 1830/31 ניספו יהודים רבים והקהילה נידלדלה מאז מבחינה מספרית. מאמצע המאה ה- 19 גדלה האוכלוסיה היהודית באופן ניכר ובני הקהילה תרמו לפיתוח תעשיית טכסטיל במקום. כן עסקו במסחר, בייצור שמנים, סבון וגפרורים. בידי היהודים היו מספר מצבעות בדים. ביום כיפור תרי"ח (27.10.1857) הוצת בית הכנסת היהודי בעקבות הסתה של כומר פולני. בית כנסת חדש הוקם ב- 1861 ברחוב "ברייטער גאס" והמבנה שופץ ושוקם ב- 1910. ב- 1878 אכלה האש 40 בתי יהודים.
במרד הפולני ב- 1863 השתתף מרדכי מאנס, חובש יהודי מטורק. יהודי אחר מטורק היה עוזרו של מפקד העיר בזמן המרד. בפברואר 1889 פרעו אכרי הסביבה בסוחרים יהודים בטורק, רכושם נשדד ורבים נפצעו.
כנראה, סמוך לאמצע המאה ה- 19 היתה טורק לקהילה עצמאית. מ- 1850 ועד לאמצע שנות ה- 70 היה ר' דוד חיים בראון רבה של הקהילה. אחריו ישב על כסא הרבנות ר' הירש לייב ואקסמן. ב- 1906 נוסדה בטורק ישיבה. ב- 1899 נפתחה קופת "גמילות חסדים". באותה תקופה פעלו בטורק ארגונים אחרים כמו: לינת צדק, הכנסת כלה וחברת אחיעזר לעזרה הדדיית. ב- 1886 הוקם בית ספר יסודי ממלכתי לילדים יהודים.
חוגים ציוניים ראשונים התארגנו ב- 1912 ובסוף 1916 קמה אגודת צעירי ציון שמנתה כ- 100 איש. במסגרת אגודה זו נתקיימו שעורים לעברית שהיקיפו כ- 40 תלמידים. כן היתה ליד צעירי ציון ספריה. ב- 1917 התחילו בפעולתן: אגודת נוער לתרבות ("קולטור יוגנט פאריין") ואגודה לספורט "טורן פאריין". ב- 1918 פתחו חוגים ציוניים מועדון התחיה ובו היתה גם מקהלה הזמיר.
בשנים שבין שתי מלחמות עולם המשיכו רוב יהודי טורק לעסוק במסחר ויתרם במלאכה. בראשית שנות ה- 20 היו בטורק 138 בתי מלאכה יהודיים, ב- 51 מהם הועסקו פועלים שכירים וב- 87 עבדו רק בעלי בתי מלאכה עצמם. בין בתי המלאכה הללו היו 68 לקונפקציה, 46 לייצור בדים, 3 לעיבוד מתכת, 6 לייצור מזון, 4 לעיבוד עורות ו- 1 לעיבוד אבן. מספר המועסקים במלאכה ותעשייה זעירה היה 260. בתקופה זו נוסד איגוד בעלי מלאכה והוא יזם הקמתו של בנק קואופרטיבי. ב- 1924 אורגן איגוד חייטים.
בטורק נמצאו סניפים של המפלגות הציוניותהבאות: המזרחי, ציונים כלליים (על המשמר ועת לבנות), פועלי ציון והתנועה הרביזיוניסטית. ב- 1926 נוסדה תנועת נוער השומר הלאומי של הציונים הכלליים וזו הפכה ב- 1931 להנוער הציוני. כן היה בטורק סניף של בית"ר. במחנה הציוני בלטה השפעתה של המזרחי ושל הציונים הכלליים על שני פלגיהם. מספר המצביעים לקונגרסים הציוניים בשנות ה- 30 הגיע ל- 450. לקונגרס הציוני ב- 1937 חולקו הקולות כדהלן: 77- על המשמר, 89- עת לבנות, 149 - המזרחי, 69 - הליגה למען א"י העובדת.
לאחר המלחמה התארגנה אגודת ישראל ולידה פועלי אגודת ישראל. בשנים אלו היתה לבונד השפעה ניכרת בטורק כן פעיל היה סניף הנוער הבונדאי "צוקונפט".
רב הקהילה בשנים 1924- 1937 היה ר' פנחס הלוי וונגרוב. הלה נמנה עם מיסדי אגודת ישראל בפולין. רבה האחרון של טורק בשנים האחרונות לפני פרוץ מלחמת העולם ה-II היה ר' פנחס וייס והוא ליווה את הקהילה עד ימיה האחרונים בתקופת השואה.
אחרי מלחמת העולם ה-I יסדה המזרחי חדר מודרני וגן ילדים עברי. אגודת ישראל פתחה בית ספר יסודי התורה. בחיי התרבות של הקהילה מילא תפקיד חשוב תיאטרון חובבים. כן היו במקום קבוצות ספורט: שומריה, בר-כוכבא וטרומפלדור שליד תנועות הנוער הציוניות ו"מארגענשטערן" מטעם הבונד.
יש לציין שהפסל והצייר היהודי בעל מוניטין עולמי, חנוך העניך גליצנשטיין (1870- 1942) נולד בטורק וישב שם עד 1887. הוא קיבל בעיר מולדתו חינוך מסורתי ועד ימיו האחרונים קיים קשר עם בני עירו.
מיד אחרי הכיבוש הנאצי בספטמבר 1939 הוחל בהחרמת סחורות אצל הסוחרים היהודים ובחטיפות לעבודת כפייה. עובדי כפייה יהודים הועסקו בעיקר בתיקון הכבישים והגשרים שניזוקו בפעולות המלחמה. תוך כמה ימים לקחו הגרמנים בני ערובה יהודים ו- 15 איש נרצחו. בנובמבר 1939 רוכזו 700 מיהודי טורק בבית הכנסת ולאחר שהוחזקו בו מספר ימים שולחו לקולו ומשם לבוחניה ליד קראקוב לעבודת כפייה. תקופה מסויימת ניסו בני הקהילה בטורק לשמור על הקשר עם המגורשים בבוחניה ואף שלחו להם חבילות מצרכי מזון. במרוצת הזמן הועבר חלק ממגורשי טורק מבוחניה למיינדזיז'ץ ובאופן הדרגתי נותק הקשר בין היהודים שנותרו בטורק לבני עירם שגורשו לגנראלגוברנמנט. בחודש ינואר 1940 השלימו הגרמנים את תהליך החרמת החנויות והמפעלים היהודיים. באותו חודש הוצת ונחרב לגמרי בית הכנסת. בפברואר 1940 הוכנסו חלק מיהודי טורק לרובע מיוחד באזור "ברייטע גאס". ביולי 1940 הועברו לרובע זה כל היהודים והמקום הוכרז כגיטו. בתקופה ראשונה ניתן היה לצאת מגבולות הגיטו ובני הקהילה השתדלו להקל על מצבם ע"י מכירת רכושם וקניית מזון. אולם רבים סבלו חרפת רעב והיודנראט שבראשו עמד הרשל זימנובודה יזם פעולות לעזרה הדדית כגון: מטבח ציבורי. מפקד המשטרה היהודית בגיטו היה מרדכי סטריקובסקי. בקיץ 1940 נחטפו ע"י הגרמנים כ- 60 יהודים לעבודה באזור פוזנאן. מספר שבועות לאחר מכן נשלחו עוד 30 צעירים לעבודה באזור זה. עם החמרת המצב בטורק עזבו קבוצות יהודים את המקום וחיפשו מקלט בווארשה. אחדים עברו אף בראשית 1940 לשטח הסובייטי במזרח פולין. ב- 1940 נמצאו בטורק כ- 1,750 יהודים.
ביום כיפור תש"ב (באוקטובר 1941) התחיל חיסול הגיטו ויושביו הועברו לגיטו הכפרי באזור קובאלה פאנסקיה, בו רוכזו כל יהודי הסביבה.