תרומות
אולפיני OLPINY
כפר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: יאסלו
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-2,674
• יהודים בשנת 1941: כ-185
• יהודים לאחר השואה: 4
תולדות הקהילה:
כללי
כפר המרוחק כ- 11 ק"מ מתחנת הרכבת ו- 8 ק"מ מן הכביש. ימי-השוק שהתקיימו בו שיוו לו דימוי של מעין עיירה. תרמו לכך גם תושביו היהודים, שמספרם ב- 1921 הגיע ל- 185 מתוך 2,674 כלל האוכלוסים. הלא-יהודים עסקו בחקלאות ובמלאכה (קדרות, אריגת פשתן), ואת תוצרתם מכרו בימי-השוק השבועיים. יהודי המקום שיווקו גם את התוצרת המקומית, וסחרו במוצרי תעשייה שהביאו למקום. רובם היו רוכלים. לכמה מן היהודים בני המקום היו גם חלקות שדה או גינה. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היתה בכפר זה קהילה מאורגנת, ולה רב ושו"ב. ב- 1886 נתמנה לרב באו' ר' מרדכי דוד הורוויץ; הלה המשיך בכהונתו עד מלחמת-העולם השנייה, בה נספה. ביישוב קטן זה הוקמה חברת "ביקור חולים", שנתמכה ב- 1923 מכספי הג'וינט. בעת הבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 נמכרו במקום 30 שקלים, וכל קולות המצביעים ניתנו לרשימת "הציונים הכלליים". קודם ספטמבר 1939 התגוררו באו' כ- 40 משפחות יהודיות. בימים הראשונים למלחמת העולם השנייה עזבו כ- 20- 30 יהודים תושבי המקום את העיירה בדרכם לז'שוב. לפי השמועות נרצחו כולם בידי הגרמנים כבר בפרק-זמן זה. עם כניסתם לאו' פתחו הגרמנים בהתעללויות ביהודים: גזזו זקנים ופיאות, אסרו את התפילה בבית-המדרש וחטפו אנשים לעבודות-כפייה. בסתיו של שנת 1939 ישבו כל הגברים בבתיהם, מחשש להיתפס בידי הגרמנים, וכל הקשר עם העולם החיצוני היה בידי הנשים. השלטונות הגרמניים הגבילו את חופש התנועה של היהודים; מותר היה לעזוב את העיירה רק לכפר הקרוב ביותר בסביבה. כך נפסק מקור פרנסתם של יהודי המקום, שהיה מבוסס כאמור, על הרוכלות. בקרב יהודי או' השתררו העוני והמצוקה, ואף-על-פי-כן, כשהגיעו למקום באביב של שנת 1940 כ- 30 משפחות פליטים מלודז', קיבלה כמעט כל משפחה יהודית לביתה משפחת פליטים. ב- 1940 או ב- 1941 נצטוו היהודים לשאת על זרועם סרט לבן ובו מגן דוד. גיטו לא הוקם באו', אך נתמנה יודנראט ובראשו בנימין ורובל. תפקידו העיקרי של היודנראט היה לספק יהודים לעבודות-כפייה שונות. ואמנם יום-יום עבדו אצל הגרמנים כ- 30 יהודים. לעשירים ניתנה אפשרות להתחמק מן העבודה תמורת תשלום. היודנראט נצטווה לאסוף אצל היהודים ולמסור לשלטונות כספים וחפצי-ערך. גזירות דומות הלכו ותכפו באביב ובקיץ 1942, עם הפצת השמועות על גזירת הגירושים, שאמנם פקדה אז את היישובים הסמוכים. ביוני או יולי 1942 אספו הגרמנים כ- 40 גברים בגיל 16- 35 ושילחום למחנה פלאשוב. לאחר כמה שבועות גורשו חלק מיהודי או' לבייץ', אך רובם - כ- 120 גברים, נשים וטף - הועברו ב- 9 באוגוסט 1942 ליער דומברי שליד ז'פייניק ביסקופי, ושם נרצחו ביריות בידי אנשי המשטרה הגרמנית שבאו מיאסלו ומגורליצה. כל אחד מן המובלים למוות נצטווה לעבור על קרש שהונח על-פי קבר-אחים, ובעברו את הקרש נורה ונפל אל תוך הבור. אחדים נפלו אל הבור, המלא סיד לא-כבוי, בעודם בחיים. יחד עם אנשי או' נרצחו באותו יום יהודי ז'פייניק, סבושובה, אולשיני ועוד. קציר-הדמים הסתכם ב- 364 נפש. לאחר השחרור הוקמה במקום מצבה להנצחת זכרם של הקורבנות. מיהודי או' נותרו בחיים רק 4; 3 מהם שהסתתרו אצל נוצרים ואחד ניצול מחנות-הריכוז.