תרומות
פיאסצ'נו PIASECZNO
כפר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: וארשה
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
הידיעות הראשונות על פיאסצ'נו הן מן המאה ה- 15. במשך הזמן התפתח הכפר פיאסצ'נו למרכז מסחר ומלאכה. בשנת 1429 קיבל הכפר פיאסצ'נו מנסיך מאזוביה יאנוש הזקן מעמד של יישוב עירוני. זכויות אלה אושרו בידי נסיכי מאזוביה שבאו אחריו. בשנת 1513 קיבלה פיאסצ'נו מאת הנסיכה אנה רשות לקבוע ימי שוק שבועיים וירידים שנתיים. המקום התפתח כעיירה מלכותית. המלחמות עם השוודים באמצע המאה ה- 17 הביאו הרס על פיאסצ'נו. היישוב התחיל להתפתח מחדש במאה ה- 18. בראשית מלחמת העולם הראשונה נכבשה פיאסצ'נו בידי יחידות הצבא הגרמני ואלה שהו בה עד שנסוגו בשנת 1918. אין בידינו ידיעות מדויקות על תחילת היישוב היהודי בפיאסצ'נו. כנראה שראשוני היהודים התיישבו במקום בסוף המאה ה- 17, כך עולה מאישור אישי שנתן המלך זיגמונט השלישי בשנת 1689 לכל מתיישב. המלך ראה ביהודים גורם חשוב לפיתוח העיירה. מוצאן של המשפחות הראשונות היה מנאדאז'ין, גרודז'יסק, קארצ'ב ופשיטיק. הן התפרנסו מן המסחר הזעיר וממלאכה - חייטות, פרוונות וקדרות, שהיו אצל יהודי פיאסצ'נו לתעשיית בית מסורתית. היו ביניהם גם חוצבי אבנים שעבדו בסלילת כבישים. אחדים מבין הסוחרים עסקו בסחר תבואה, בייצור ובשיווק משקאות חריפים ובחכירת המסים העירוניים. היהודים התרכזו מרצונם ברחובות סובייה וגריבובה ושלטונות העיר נתנו להם רשות לבנות שם בתים. כאמור, היהודים לא ישבו בשכונה נפרדת אבל חלו עליהם הגבלות המגורים שהיו נהוגות באותה תקופה ברוב ערי מאזוביה. האיסור על מגורי היהודים בפיאסצ'נו בלא אישור מיוחד היה בתוקף גם בתקופת מלכות פולין. בשנים 1837, 1839, ו- 1847 הוצאו נגד יהודי פיאסצ'נו צווי גירוש, אולם הם לא בוצעו הלכה למעשה. למרות הרדיפות והגירושים התקיים בפיאסצ'נו יישוב יהודי ועם התפתחות העיירה הלך וגדל גם מספר היהודים. לפי נתונים חלקיים של שלטונות העיר היו בשנת 1818 בבעלות יהודית 22 בתי עץ, 8 בתי לבנים ו- 10 מגרשים. לאחר שנת 1862, כאשר בוטלו ההגבלות על מגורי יהודים במלכות פולין, הותר ליהודים לרכוש נכסי דלא-ניידי גם בפיאסצ'נו. מאותו זמן שוב לא הוטלו הגבלות גם על עיסוקיהם ומשום כך הלך וגדל מספרם במקום. עד שנת 1865 היתה פיאסצ'נו כפופה לקהילת נאדאז'ין. עם התפתחות היישוב קיבלו היהודים רשות לארגון עצמאי. בשנת 1867 רכשה הקהילה שטח אדמה לבית עלמין. עד אז נהגו יהודי פיאסצ'נו לקבור את מתיהם בבית העלמין בנאדאז'ין. ליהודי פיאסצ'נו ניתנה גם רשות להקים בית מדרש. לקהילה העצמאית של פיאסצ'נו השתייכו גם יהודי היישובים הכפריים שבסביבה: וילאנוב, יז'ורנה וגאטקוב. בשנת 1886 פרצה בפיאסצ'נו דליקה, וכ- 20 בתים, בתוכם בית המדרש, עלו באש. בשנים שלאחר מכן הקימו יהודי פיאסצ'נו בית מדרש חדש. בפיאסצ'נו התקיימו החברות היהודיות המסורתיות - "חברה קדישא", "הכנסת אורחים" והקהילה החזיקה גם "תלמוד תורה". במחצית השנייה של המאה ה- 19 רבו במקום החסידים לזרמיהם ובמיוחד גברה השפעתם של חסידי גרודז'יסק. החל משנת 1831, בעת שהיישוב היהודי בפיאסצ'נו היה כפוף לקהילת נאדאז'ין, כיהן במקום הדיין ר' אליעזר שבתי ראצימור, שהובא לפיאסצ'נו מפשיטיק. מאותה תקופה ידוע גם שמו של הדיין ר' משה ונגרוב. עם הקמת קהילה עצמאית בפיאסצ'נו בשנת 1865 התקבל לתפקיד אב"ד במקום ר' יוסף דאמאשק (נפטר בשנת 1893). בשנים 1893- 1913 ישב על כס הרבנות בפיאסצ'נו ר' נח סקבניק (מחסידי גור). בין רבניה האחרונים של פיאסצ'נו נודע ר' קלונימוס קלמיש שפירא - הידוע כאדמו"ר מפיאסצ'נה לבית גרודז'יסק. הוא הוכתר לאדמו"ר בשנת 1909 וקבע את מושבו בפיאסצ'נו. מאז נהרו לעיירה אלפי חסידים מכל רחבי פולין. בשנת 1913 התמנה ר' קלונימוס קלמיש למרא דאתרא בפיאסצ'נו. בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם הראשונה העתיק האדמו"ר את מגוריו לווארשה. אבל גם בשבתו בווארשה המשיך לכהן כרבה של פיאסצ'נו. ר' קלונימוס קלמיש נספה בשנות השואה. הוא השאיר בכתובים חיבור בשם "חובת התלמידים". דרשות שלו, שנאמרו בשבתות וימים טובים בגטו וארשה, נאספו בספרו "אש קודש", שיצא לאור בירושלים בשנת תש"ך. ספר זה הוא עדות חשובה להגות חסידית בתקופת השואה. בשלוש שנות ישיבתו בגטו וארשה עבד הרב קלמיש שפירא כפועל כפייה בבית מלאכה ושימש דוגמה של מקדש השם. רבה האחרון של פיאסצ'נו היה ר' הניך חנוך נייפלד.
גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו רוב יהודי פיאסצ'נו להתפרנס ממסחר זעיר וממלאכה. כמה מהם עסקו בסחר תבואה (בשנת 1930 היו במקום 15 עסקים כאלה). השיתוק הכלכלי שאיפיין את התקופה שבין שתי מלחמות העולם הביא גם לירידה כלכלית מתמדת של יהודי פיאסצ'נו. עזרת מה מצאו יהודי פיאסצ'נו במוסדות העזרה ההדדית שהוקמו אז. בשנת 1926 הוקם במקום "ועד לעזרה" ובזמן ההוא נוסד גם "בנק עממי" קואופרטיבי, שנתן הלוואות בריבית נמוכה לסוחרים ולבעלי מלאכה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התחילו הסוחרים ובעלי המלאכה להתארגן ובמקום הוקמו "איגוד בעלי המלאכה" ו"אגודת הסוחרים" (בשנת 1935). באותה תקופה היתה ההסתדרות הציונית מיוצגת במקום על זרמיה הרבים: ציונים כלליים, "פועלי ציון", "המזרחי" והרוויזיוניסטים. בבחירות לקונגרס הציוני שנערכו בשנת 1929 השתתפו 214 בוחרים. בבחירות לקונגרס הציוני שנערכו בשנת 1931 השתתפו 291 בוחרים ובבחירות שנערכו בשנת 1935 השתתפו 423 בוחרים. מן המפלגות הלא-ציוניות היה בפיאסצ'נו סניף של "אגודת ישראל", שהתבסס בעיקר על חסידי המקום. בוועד הקהילה היו נציגים של הציונים, "אגודת ישראל" ובלתי מפלגתיים. על השפעתן של המפלגות שפעלו בפיאסצ'נו ניתן ללמוד במידת מה מתוצאות הבחירות למועצת העירייה. מתוך 6 נציגי היהודים שנבחרו בשנת 1934 היו לציונים 4 נציגים, ל"אגודת ישראל" - נציג אחד, ולבלתי מפלגתיים - נציג אחד. בבחירות האחרונות למועצת העירייה שנערכו בשנת 1939 קיבלו היהודים 3 מנדטים (מתוך 20). יהודי פיאסצ'נו גילו פעילות ערה בתחום החינוך. באותה תקופה הוקמו במקום כמה בתי-ספר חדשים: בית-ספר עממי עברי (1927), בית-ספר "בית יעקב" לבנות של "אגודת ישראל" וישיבה בשם "דעת משה" (1923). מייסדה של הישיבה היה האדמו"ר ר' קלונימוס-קלמיש שפירא. המשבר הכלכלי הממושך והחרם שהוכרז על המסחר והמלאכה של היהודים בשנות השלושים הכבידו גם על יהודי פיאסצ'נו וכתוצאה מכך הלך וגדל מספר נזקקי הסעד שנסתייעו בקופה הציבורית.
כבר בימים הראשונים למלחמה החלו רבים מתושבי פיאסצ'נו לברוח לווארשה ולאזורים שבמזרח פולין. בו בזמן הגיעו לפיאסצ'נו מאות פליטים מערים אחרות שבמרכז פולין. פיאסצ'נו נכבשה בראשית ספטמבר 1939. כעבור זמן מה מינו הגרמנים בפיאסצ'נו יודנראט. על חברי היודנראט הוטלו גם תפקידים שעניינם סידור החיים בקהילה. בסוף נובמבר 1940 נמצאו במקום 3,500 יהודים בערך, כ- 1,000 מהם פליטים ומגורשים ממקומות אחרים. בפיאסצ'נו הוקם "ועד לעזרת הנזקקים", שנתמך בידי ה"ג'וינט". מטעמו הגיעו לרשות הוועד תפוחי אדמה, קמח וגריסים שחולקו לנזקקים. בראשית דצמבר 1941 הכריזו הגרמנים על העברת 1,000 מיהודי פיאסצ'נו לווארשה. ב- 4 לפברואר 1942 הוצאה פקודה לגרש את כל יהודי פיאסצ'נו. בתוך שלושה ימים הוסעו כ- 2,500 יהודים במשאיות לווארשה. למגורשים הותר לקחת עמם רק חפצים אישיים. בשתי משאיות הובלו תפוחי האדמה שנותרו בגטו. גורלם של יהודי פיאסצ'נו היה כגורל שאר היהודים בגטו וארשה. הם הובאו למחנה ההשמדה טרבלינקה. בין הנספים היה האדמו"ר מפיאסצ'נה. אחרי המרד בגטו הועבר ר' קלונימוס קלמיש שפירא למחנה מוות ושם נספה בחשוון תש"ד, בשנת החמישים וארבע לחייו.