תרומות
פיווניצ'נה PIWNICZNA
עיירה בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: נובי סונץ'
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-3,632
· יהודים בשנת 1941: כ-226
תולדות הקהילה:
העיירה פיווניצ'נה נוסדה ב- 1348' באישורו של המלך קאזימיר הגדול. היא שכנה בדרך המסחר קראקוב - נובי-סונץ', ומשם להונגריה, והוקמה בה תחנת-מכס. לעיירה הותרו ימי-יריד שנתיים ויום-שוק שבועי. זכויותיה של פיווניצ'נה כעיר אושרו בידי מלכי פולין הבאים והאישור האחרון הוא מ- 1766 חתום בידי מלכה האחרון של פולין, סטאניסלב אוגוסט פוניאטובסקי. מסוף המאה ה- 18 ובמשך המאה ה- 19 היתה פיווניצ'נה בירידה מתמדת; בוטלה תחנת-המכס ופחת ערכם של הירידים שנערכו בה. לקראת סוף המאה ה- 19 הוחל בניצול המים המינראליים, שנמצאו במקום בשפע, לצורכי מרפא, הוקמו מרחצאות, ובתי-מרפא ופיווניצ'נה הפכה למקום מרפא והבראה. רוב תושבי פיווניצ'נה המשיכו עד 1939 לעסוק בחקלאות, באריגה ביתית, ומיעוטם התפרנסו משירותים למבריאים או מייצור מזכרות. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם הוקמו בס' מנסרה ובית-בורסקי. ב- 1928 הותקנה במקום רשת החשמל. בכתב-הזכויות שניתן לפיווניצ'נה מאת המלך קאזימיר הגדול, צויין בין השאר האיסור על ישיבת-קבע ליהודים במקום, וגם שהייתם הארעית הותרה בימי יריד בלבד. איסור זה על ישיבת-קבע של יהודים היה אחד הסעיפים בכל כתבי-הזכויות שניתנו לעיר בידי מלכי פולין, עד לאחרון שבהם משנת 1766. אולם כמה משפחות יהודיות עקפו את האיסור, וב- 1749 נמסר שבעל העיר דאז החכיר ליהודי את זכות ייצורם ושיווקם של משקאות חריפים, ואף הרשה לכמה יהודים לרכוש בתים בעיר. גם בתקופה האוסטרית, לאחר שבוטלו הפריבילגיות המיוחדות של הערים, ישבו במחצית הראשונה של המאה ה- 19 בפיווניצ'נה משפחות יהודיות יחידות בלבד. משפחות אלו התפרנסו על הפונדקאות ועל סחר טרנזיט עם הונגריה. יהודי פיווניצ'נה היו כפופים לקהילת נובי-סונץ'. בשנות ה- 60 של אותה מאה הוקם במקום בית-תפילה, הועסק שו"ב, ובשנות ה- 90 נתמנה אף רב, ר' זאב קרישר. בתחילת המאה ה- 20, עם גידולו של היישוב היהודי בפיווניצ'נה כדי 50 משפחות, התארגנה במקום כעין קהילה עצמאית, שתלותה בקהילת נובי-סונץ' היתה פחותה יותר. מארגני האוטונומיה הקהילתית של פיווניצ'נה במסגרת קהילת נובי-סונץ' היו מ. הולנדר וי. בארבר. בין שתי מלחמות-העולם נודעה פיווניצ'נה בין השאר, כמקום נופש והבראה לאדמו"רים, בני משפחותיהם וחצרותיהם, והיה הדבר למקור פרנסה נוסף ליהודי המקום. היישוב היהודי המשיך לקיים את האוטונומיה הקהילתית שלו. בראשו עמד בתקופה ההיא ליאון אבלייזר. ביוזמתו הוקם בית-מרחץ שני בעיירה, וחדר להלוויות בבית-העלמין היהודי. מתרומותיו של ל. אבלייזר וביוזמתו הוקם הקדש, וכן חולקו לעניי המקום מזון ובגדים, בעיקר לאחר מגיפת הטיפוס שפגעה ב- 1927 ביהודי פיווניצ'נה. באותה שנה הוקם ועד-עזרה, שמטרתו היתה מתן סיוע לסוחרים שירדו מנכסיהם. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם כיהן כרבה של פיווניצ'נה ר' אביגדור טייטלבוים. בתקופה זאת גם החלה הפעילות הציונית בעיר. ב- 1927 הוקמו ספרייה ואולם-קריאה, שהיו למרכז תרבותי לבני הנוער שנטו לציונות. ליד הספרייה התארגן חוג חובבי דראמה. לקראת הקונגרסים הציוניים הופצו בפיווניצ'נה כ- 20 שקלים לערך. עד ל- 1930 לא היה שום נציג יהודי במועצה המקומית בפיווניצ'נה, וכנראה שגם בשנים שלאחר-מכן לא נבחר יהודי למועצה זו. משנכבש האזור על-ידי הגרמנים בספטמבר 1939, הוטלו על יהודי פיווניצ'נה גזירות מגזירות שונות, בדומה לאלה שבקהילות יהודיות אחרות בסביבה: עבודות-כפייה, הגבלות-תנועה וקונטריבוציות. ב- 29.10.1940 פירסם המושל הגרמני של המחוז בנובי-סונץ' צו, שלפיו הוטל על יהודי פיווניצ'נה לפנות את מגוריהם ולעבור ליישובים, שבהם היו קהילות יהודיות גדולות יותר. נציגי היודנראט מפיווניצ'נה, יחד עם חברי היודנראט מיישובים אחרים שעליהם חלה גזירת הגירוש, נצטוו להתייצב אצל מושל המחוז ב- 4.11.1940 ושם נמסר להם כי את הפינוי יש להשלים עד סוף חודש נובמבר. מקצת מיהודי פיווניצ'נה עקרו לגריבוב, אך רובם עברו לנובי-סונץ'. בגיטו נובי-סונץ' הוטל עליהם לסבול, יחד עם כל היהודים שרוכזו שם, חרפת רעב ומחלות. אחדים שולחו למחנות-עבודה, והנותרים הובלו באקציות שונות שפקדו את יהודי המקום ב- 1942 להשמדה במחנה-המוות בבלז'ץ.