ה' ניסן ה'תשפ"ב

פילאווה PILAWA

כפר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: גרבולין
אזור: מחוזות לובלין קיילצה

תולדות הקהילה:
 

פ', כפר קטן לא הרחק מגרבולין, חובר בשלהי המאה ה-19 למסילת הברזל לובלין-קרקוב, ומאז התפתח והיה למרכז של סביבתו הכפרית. רוב תושביו התפרנסו מחקלאות וממכירת חלב, פירות, בשר ושמן לערים הקרובות. לקראת סוף המאה ה-19 נוסד במקום בית-חרושת לצבעים.
לפני מלחמת העולם הראשונה ישבו בפ' רק משפחות יהודיות מעטות. יהודי פ' התפרנסו בעיקר משירותים והספקת תוצרת חקלאית ליחידות הצבא הרוסי שחנה בסביבה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורשו גם יהודי פ', כאחיהם במקומות אחרים שהיו סמוכים לגבול רוסיה-גרמניה, לאזורים הפנימיים, אך ב-1915, לאחר שהכפר נכבש בידי הגרמנים, חזרו לבתיהם. בשנת 1921 כבשו הבולשוויקים את פ' והחזיקו בה שבועיים ימים. לאחר שנסוגו עצרו הפולנים שלושה יהודים מקומיים שהואשמו בפיהם כי שיתפו פעולה עם האויב.
פ' היתה מוקפת יערות והתברכה באוויר צח. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שימשה מקום נופש וקיט בחודשי הקיץ. אחדים מן היהודים מצאו את פרנסתם בשירותים שונים לנופשים - החזקת בתי-הארחה ומסעדות,מכירות לקייטנים וכיו"ב. גם מכירותיהם של בעלי חנויות מזון ואטליזים גדלו בעונת הקיט.
בשנת 1917 השתקע בפ' ר' עזריאל מאיר אייגר, אחד מבניו של האדמו"ר מלובלין, אבל כעבור זמן קצר העתיק את מושבו לוורשה. בשנות ה-20 ישב בפ' ר' משה מרדכי מורגנשטרן, האדמו"ר מפ'.

 

בימי מלחמת העולם השנייה

פ' וסביבתה נפלו בידי הגרמנים ב- 17-18 בספטמבר 1939. בימים הראשונים לכיבוש עברו כנראה רוב יהודי פ' ללסקז'ב, לסובולב ולפריסוב הסמוכות, שהיו בהן ריכוזים גדולים של יהודים. באוקטובר 1940 פונו אחרוני היהודים בפ', 49 נפשות, לפריסוב ומיעוטם הועברו לסובייניה יז'יורי. גורלם של יהודי פ' היה כגורל אחיהם בכל האזור. בסוף ספטמבר ובראשית אוקטובר 1942 הם גורשו לטרבלינקה.