תרומות
פילזנו PILZNO
עיירה בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: רופצ'יצה
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-3,546
· יהודים בשנת 1941: כ-752
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
עיירה המרוחקת כדי 12 ק"מ מן העיר דמביצה, אולם בלא קשר ישיר אליה בקו מסילת-הברזל. המקום מוזכר בתעודות מ- 1105, עת היה בבעלותו של מנזר הבנדיקטינים שבטינייץ. ב- 1354 ניתן לפילזנו מעמד של עיר מלכותית על פי החוק המאגדבורגי. בתקופת ממלכת פולין היתה פילזנו לעיר נפה ולמקום מושב של הסטארוסטה במסגרת ווייבודיות סאנדומייז' (ציוזמיר). בהיותה על צומת דרכי המסחר המוליכות דרומה להונגריה ומזרחה לרותניה, היתה פילזנו למרכז מסחרי חשוב, נערכו בה ירידים וימי-שוק, ומ- 1461 היא קיבלה את הפריבילגיה של זכות-קדימה באיחסון סחורות. במאות ה- 15 וה- 16 נודעה פילזנו במלאכת האריגה ובייצור כלי-נחושת. כשאר היישובים באזור, סבלה גם פילזנו מפלישות אויבים ומאסונות-טבע. העיר נהרסה בידי ההונגרים ב- 1474; לא אחת פלשו אליה הטאטארים במאות ה- 15 וה- 16; הדליקות שפרצו בה בשנים 1400, 1536, 1595, ו- 1629 הותירו הרס רב, ובכל-זאת השתקמה לאחר-מכן. ואולם, לאחר מלחמות השבדים באמצע המאה ה- 17 וההרס שניגרם לה בעקבותיהן, החלה ירידתה של פילזנו ושוב לא חזרה למעמדה הקודם. בתקופת השלטון האוסטרי ועד 1932 היתה פילזנו עיר-נפה. באותה שנה חולק שטח הנפה לנפות רופצ'יצה ויאסלו. עד 1577 ישבו בפילזנו כמה משפחות של יהודים. באותה שנה נתן המלך סטפאן באטורי פריבליגיה לעיר, לפיה נאסרה על היהודים ישיבת-קבע בה, אך הותר להם לבוא לירידים ולשהות בעיר זמן מוגבל. אף-על-פי-כן, האיסור על מגורי היהודים לא הביא לעירונים את היתרונות המיוחלים; הבתים שנטשום היהודים עמדו שנים רבות ריקים ולא היה להם קונה. ב- 1627 היו בפילזנו 3 בתים בבעלות יהודית. אמנם בעלי-הבתים שילמו בשבילם מס-ארנונה, אך לא הותר להם לגור בהם. על-פי-רוב ניתנה ל- 2- 3 משפחות יהודיות רשות מיוחדת לשבת ישיבת-קבע בפילזנו. ב- 1765 ישבו בפילזנו 21 יהודים מעל לגיל שנה (כלומר 2- 3 משפחות), וחלשה עליהם קהילת טארנוב. לאחר חלוקת פולין ובעשורים הראשונים לשלטון האוסטרים בעיר, לא גדל מספר היהודים בפילזנו וזאת בגלל העוינות המסורתית שגילו כלפיהם תושבי המקום. עם ביטול ההגבלות על מגורי היהודים בגאליציה ב- 1860, הלך וגדל היישוב היהודי בפילזנו. ב- 1866 כבר היו במקום כ- 70 משפחות יהודים, כן נקנתה חלקת-אדמה ונבנה עליה בית-כנסת מרווח. בגל המהומות של האיכרים ב- 1898 נפגעו גם היהודים, שישבו בכפרים בסביבתה של פילזנו. רכושם בפונדקים ובחנויות נשדד. יהודי פילזנו עצמה לא נפגעו, אולם הם חיו במתח ובחרדה. ב- 1905 וב- 1906 עברו דרך פילזנו פליטים יהודים מרוסיה בדרכם מערבה ואל מעבר-לים. יהודי פילזנו הושיטו להם עזרה, אף כי השנים ההן היו שנים של שפל כלכלי, ורבים מבני העיר עצמה גם היגרו. הכיבוש הרוסי של פילזנו ב- 1914- 1915 גרר הרס רב לקהילה היהודית. יהודים רבים עזבו את העיר מפחד מפני הכובשים, והותירו במקום את רכושם שנשדד. בית-הכנסת בנוי-העץ ניזוק, כלי הכסף שבו נשדדו, ולפליטה נותר רק ארון-הקודש. לאחר נסיגתם של הרוסים במאי 1915 נמצאו בסביבת פילזנו כ- 12,000 פליטים יהודים שנתקבצו ממקומות שונים. ביישוב היהודי בפילזנו הוקם ועד-עזרה לפליטים אלה, והוועד נסתייע בכספי האליאנס מווינה. למטרה זו הוזרמו עד יוני 1915 לוועד בפילזנו מטעם האליאנס, שקיבל כספים מן הג'וינט האמריקני, 12,600 כתרים. ב- 4 בנובמבר 1918 התקהלו בכיכר השוק בפילזנו כפריים רבים מן הסביבה והתחילו בשוד חנויותיהם של היהודים. רבים מיהודי המקום הוכו על ידי המתפרעים. רק בזכות הכמרים המקומיים, מפקד המיליציה ד"ר לוויצקי, ופולנים אחרים מאנשי המקום שעמדו לימין היהודים, הושם קץ לפרעות ולשוד. במאי 1919 שוב נעשה ניסיון מצד האספסוף המקומי וזה של כפריי הסביבה לפרוע ביהודי פילזנו. אולם גם הפעם הושלם הסדר והנזקים שנגרמו ליהודים לא היו רבים. לא ידועים לנו שמותיהם של הרבנים או מורי-ההוראה הראשונים שכיהנו בקודש בפילזנו מזמן היותה קהילה עצמאית. הידיעות הראשונות עליהם הן מן המאה ה- 19; ב- 1882 היה חתום כרב המקום ר' בצלאל ב"ר נפתלי חיים הורביץ, משושלת אדמו"רי רופשיץ, שניהל גם בפילזנו את עדת חסידיו. ב- 1898 נתמנה לרבה של פילזנו ר' דוד ב"ר בנימין זינגר, אשר גלה בפרוץ מלחמת-העולם ה- 1 לווינה ולאחר מכן השתקע בקושיצה (קאשוי), שם נפטר ב- 1922. בהשפעת ציוני טארנוב התארגן בפילזנו החוג הציוני הראשון בשם "ישורון" כבר ב- 1894. ב- 1895 השתקע בפילזנו העסקן הציוני ד"ר קורנהויזר. בהשפעתו גדלה החברה וזו מנתה כעבור שנים אחדות כ- 100 חברים. החברה "ישורון" פעלה עד 1914 והיתה מסונפת לוועד הגליל בטארנוב של ציוני מערב-גאליציה. חרף התנגדותם של החרדים עלה בידי הציונים לפתוח ספרייה במקום, ועל השפעתם שגדלה והלכה בקרב הישוב היהודי בפילזנו תעיד העובדה שאסיפות הציונים נתקיימו על-פי-רוב בבית-הכנסת. תצויין גם העובדה, שבפילזנו למדו באותה עת רבים מבני הנוער היהודי בבתי-הספר העממיים-כלליים.
משנסתיימה מלחמת-העולם הראשונה פחתה האוכלוסייה היהודית בפילזנו; רבים מאלה שגלו מפילזנו בעת המלחמה לא חזרו לעיר מולדתם. ב- 1919 הוקם במקום סניף הוועד לעזרת יהודי פולין, ובתמיכת הג'וינט הוקמו מטבח עממי, וכן אגודה לטיפול ביתומים ובילדים עניים; בחסותה של זו היו אז כ- 20 ילדים. האגודה טיפלה גם בתלמידים של חדר ה"תלמוד-תורה", שהוקם ב- 1921, וב- 1923 למדו בו 196 תלמידים, והורו 6 מלמדים ב- 6 כיתות. לעזרת הסוחרים ובעלי-המלאכה היהודים באה קופת גמ"ח. זו הוקמה ב- 1927, וכבר לאחר שנתיים לקיומה נתנה לנצרכים 87 הלוואות בסך כולל של 14,245 זלוטי. בשנים לאחר-מכן הלך וגדל מספר ההלוואות ועמו הסכום הכולל שלהן. ב- 1938 תרמו יוצאי פילזנו בארה"ב 200 דולאר לצורכי קופה זו. לאחר שצורף ב- 1932 חלק מנפת פילזנו לנפת רופצ'יצה נטל הבנק היהודי הקואופראטיבי שם את הסוחרים היהודים בפילזנו תחת חסותו, והללו קיבלו ממנו הלוואות בריבית נמוכה. בוועד הקהילה היו על-פי-רוב הנציגים שנבחרו קודם למלחמת-העולם הראשונה. בבחירות שנתקיימו ב- 1934 נבחרו 4 נציגים של "הרשימה האזרחית" (הציונים והמצטרפים אליהם לאותו גוש) מתוך 9 כלל הנבחרים, וליו"ר הוועד נבחר אחד ממצדדיו של הרב דמתא. בשנים 1922- 1936 כיהן כאב"ד ר' מנשה הורביץ בנו של ר' בצלאל הנ"ל. ב- 1938 ניבחר לרבה של פילזנו ר' משה זינגר ב"ר דוד הנזכר אף הוא. ר' משה היגר ב- 1939 לארצות-הברית. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם הוקמו בפילזנו סניפים של ארגונים ציוניים: "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"הציונים-הרביזיוניסטים". מארגוני הנוער פעלו במקום בשנות ה- 30: "עקיבא", "הנוער הציוני" ו"גורדוניה". בבחירות לקונגרס הציוני של 1936 נתנו השוקלים את קולותיהם: 56 ל"ציונים הכלליים", 1 ל"המזרחי", 23 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת", ו- 13 ל"מפלגת-המדינה". אנשי "אגודת ישראל" בפילזנו גילו פעילות בעיקר בוועד הקהילה; ניסיונם להקים בית-ספר לנערות "בית-יעקב" לא עלה יפה. בתחום התרבות וההסברה התרכזה הפעילות סביב החוג ללימוד עצמי של נערות יהודיות "השחר" (הוקם בתחילת שנות ה- 20). החוג קיים ספרייה יחידה ביישוב היהודי. בשנות ה- 20 נתקיים גם חוג של חובבי דראמה, ההכנסות מהצגותיו של החוג נתרמו לצורכי הספרייה או למען הקק"ל. ב- 1930 תוכנן להקים בית-עם, אף נאספו תרומות, אולם התוכנית כנראה לא יצאה לפועל. בשנות השלושים עמד היישוב היהודי בפילזנו במאבק עם גילויי האנטישמיות שהלכו וגברו. בעת הישיבה הראשונה של המועצה המקומית, שנבחרה ב- 1928, עזבוה כמה מן הנציגים הפולנים בתואנה ש"יש יותר מדי יהודים במועצה". בזמן האסיפה למען "קרן להגנה אנטי-אווירית" הושמעו סיסמאות אנטישמיות קשות ביותר נגד יהודים. הבריונים התחילו למרוט את פאותיהם וזקניהם של היהודים שהיו בין הנאספים, והללו עזבו את האסיפה. באותה שנה קרה לא אחת שילדי בית-הספר הציקו לעמיתיהם היהודים בכיתות, הורידו בכוח את כובעיהם מעל ראשיהם ואיימו עליהם ש"היטלר עומד לבוא". בכפר הסמוך לפילזנו נרצח ב- 1936 זוג יהודים קשישים שעסקו בחקלאות. ייתכן שהרצח היה על רקע פלילי, אולם העובדה לכשעצמה החרידה את יהודי פילזנו. ב- 1935 רבו הכתובות עם סיסמאות אנטי-יהודיות על קירות הבתים בפילזנו; בבית-הספר המשלים לנוער העובד היה ניסיון להתקין גיטו-ספסלים עבור התלמידים היהודים.
הידיעות על יהודי פילזנו בזמן השואה מועטות. במקום היה יודנראט, שלו היו כפופים גם יהודים מכפרי הסביבה. באמצע 1940 הסדיר היודנראט את עבודות-הכפייה של היהודים, שעד אז היו נחטפים בידי הגרמנים. עיקר העבודה היתה בכריתת עצים ביערות והטענתם, בסלילת כבישים ובהנחת פסי-רכבת. יהודים כפריים הועסקו בעבודות חקלאיות במשקים גדולים שבסביבה. היודנראט דאג לעניי המקום, חילק להם תחילה מזון יבש, ולאחר זמן-מה ארגן מטבח ציבורי (המטבח כבר פעל בפברואר 1941). כנראה, שבסוף 1941 הקים י.ס.ס. סניף מקומי בפילזנו. רק לקראת סוף קיומו של היישוב, ב- 20 ביוני 1942, הוקם במקום גיטו, שבו רוכזו גם כל היהודים הכפריים שבסביבה. מספרם הכללי של יושבי הגיטו הגיע ל- 1,500 איש. בזמן קיומו של הגיטו נרצחו בו 26 יהודים. בסוף יוני, או באמצע יולי 1942, חוסל הגיטו וכל תושביו הובלו לגיטו דמביצה. באקצית החיסול בפילזנו נהרגו 17 יהודים.