תרומות
פיסטין PISTYN
עיירה בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: קוסוב
אזור: גאליציה המזרחית
במרחק כ- 20 ק"מ מקולומיאה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 3,379
· יהודים בשנת 1941: כ- 525
תולדות הקהילה:
פיסטין עיירה המרוחקת מקולומיאה בכ- 20 ק"מ. היא נוסדה במאה ה- 18 כעיירה פרטית של האצולה. בסופה של אותה מאה נוצלו בה מעיינות מלוחים לייצור מלח; במאה ה- 19 פסק הייצור. ב- 1869 הוקם מפעל לריפוי במים מינראליים. רוב אוכלוסייתה של פיסטין ושל הכפר ויבראנובקה שחובר אליה היו הרריים משבט ההוצולים. היהודים התיישבו בפיסטין מזמן היווסדה והיוו בה את האלמנט העירוני, המשרת את העורף החקלאי במסחר ובמלאכה. במחצית השנייה של המאה ה- 18 היתה בפיסטין קהילה עצמאית שפרשה חסותה על היהודים תושבי הכפרים הסמוכים (28 נפשות במניין). היישוב היהודי בפיסטין דאז היה גדול לערך, ולשיא התפתחותו הגיע לקראת סוף המאה ה- 19. מאז חלה בו ירידה, שנגרמה בעיקר בשל ההגירה לערים גדולות יותר ולארצות מעבר לים. העיירה לא חוברה לקו מסילת-הברזל, ולכן צומצמו בה מקורות הפרנסה. התלאות שבאו על היישוב בעת הכיבוש הרוסי במלחמת-העולם הראשונה היו גורם נוסף לדילדולו ולהתרוששותו; לשפל המדרגה הגיע היישוב בשנות ה- 30. על כך יעידו, בין היתר, גובה ההלוואות שניתנו לנצרכים מטעם ופת גמ"ח (הוקמה ב- 1923). בשנת התקציב 1934- 1935 ניתנו איפוא בסך-הכול 5 הלוואות על סך כולל של 126 זלוטי. בתקופת התפתחותה של קהילת פיסטין כיהנו בה רבנים ידועי-שם. פיסטין היתה מקום לידתו ואולי אף ישיבתו בנעוריו של ר' יהודה-לייב מפיסטין (המכונה גם פיסטינר), מבני היכלא של הבעש"ט. הוא נודע אחר-כך במ"מ בקולומיאה, ויש אומרים שבעת שהייתו בברודי היה מיושבי הקלויז שם. את דבריו מביאים רבנים וחסידים ראשונים בני- דורו (ר' יעקב יוסף מפולנאה, ר' ברוך מקוסוב, ר' יחזקאל לנדא ועוד) ומזכירים אותו בהערכה. ב- 1765 כיהן כאב"ד בפיסטין ר' יהודה ב"ר זאב-וולף. בסוף המאה ה- 18 ובתחילת ה- 19 ישב על כס הרבנות בפיסטין ר' משולם ב"ר נחמן- צבי אפשטיין (נפטר בקולומיאה ב- 1818). את מקומו מילא ר' חיים-יוסף ב"ר יהושע-יצחק ברוקשטיין. בסוף ימיו עבר להונגריה, שם נפטר ב- 1865. חיבוריו: "מנחת ישראל" ו"אמונת ישראל". ממנו קיבל בנו, ר' ישראל- נתן אלטר (נפטר ב- 1868). אחריו כיהן בפיסטין ר' מרדכי ב"ר משה-דוד אשכנזי. ב- 1870 בערך עבר לכהן כראב"ד סטאניסלאבוב, וב- 1880 בערך עלה ירושלימה, שם נפטר. באותה תקופה בערך ישב בפיסטין כדומ"ץ ר' אברהם עבער אדלשטיין (בשנות ה- 80 למאה ה- 19, לערך) ובתחילת המאה ה- 20 כיהן כאב"ד ר' מרדכי יוללס. בין שתי מלחמות-העולם המשיכו יהודי פיסטין לעסוק במסחר זעיר, ברוכלות ובמלאכה. ביישוב היהודי בפיסטין נתקיימו במאה ה- 19 מוסדות הציבור המקובלים בקהילות ישראל כגון חברה קדישא. הכנסת כלה, תומכי עניים וכו'. ב- 1869 היו בפיסטין שני חדרים ובהם 130 תלמידים ושני מלמדים. בתקופה שבין שתי המלחמות התארגנו במקום אגודות נוער ציוניות: עזרה (ב- 1925), עקיבא (1930), הנוער הציוני ולידו קיבוץ-הכשרה (1935). בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 נמכרו במקום 101 שקלים, והמצביעים נתנו את קולותיהם - 61 לציונים הכלליים ו- 39 לרשימת ארץ-ישראל העובדת. בבחירות למועצה המקומית, שנתקיימו ב- 1927, קיבלו יהודי המקום 13 מאנדאטים מתוך 40. אין בידנו ידיעות על חיי היהודים בפיסטין בימי השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 - יוני 1941). כשנכנסו הגרמנים לעיירה, לאחר שפרצה מלחמת גרמניה-בריה"מ, החרימו מיד את החנויות הזעירות של יהודים ואת בהמות החקלאים היהודים, ודרשו מן היהודים למסור לידיהם את תכשיטיהם. היהודים נצטוו לענוד את הסרט על השרוול, וגברים נחטפו לעבודת-כפייה. לדברי עדים, לא סבלו יהודי פיסטין במיוחד מאוכלוסי המקום, ואפילו לא מידי השוטרים האוקראינים. השלטונות הגרמניים ציוו לכונן יודנראט, ותפקידו הראשון של זה היה גיוס היהודים לעבודה. ליושב-ראש נתמנה יואל פרייליך (סוחר-ברזל). חברי היודנראט האחרים היו אהרן ואגנר, שלמה פופר (פאפר ? בעל חווה), משה בארנבלאט (פונדקאי). משטרה יהודית לא הוקמה במקום. לדברי העדים, השתדלו אנשי היודנראט לפעול למען האוכלוסיה היהודית. בראשון של פסח תש"ב (8.4.1942) נודע ליהודים מפי האוקראינים, כי ביאבלונוב הסמוכה ערכו הגרמנים טבח ביהודים. הכול ציפו אפוא לאקציה בפיסטין ורבים נמלטו ליערות הסמוכים. ואכן, למחרת בצהריים, הקיפו שוטרים אוקראינים בפיקוד אנשי גיסטאפו את העיירה. כל יהודי שנקרה ברחוב או נמצא בבית נורה. הטבח נמשך כשש שעות, ואחר-כך ניתן האות במשרוקיות, כי הפעולה נסתיימה. במהלך האקציה נפלו כמה מאות יהודים. הנשארים בחיים נצטוו לאסוף את הגופות ולקברן בקברים המוניים. אחר-כך הובלו השרידים ברגל לקולומיאה. בו בזמן הודיעו השלטונות הגרמניים בעיירה, כי כל היהודים החבויים חייבים לעבור גם הם לקולומיאה תוך שלושה ימים, וכל מי שיתגלה לאחר מועד זה, יוצא להורג. לפי גירסה אחת, נותרו בפיסטין קצת יהודים, וכעבור חצי שנה - ב- 8.9.1942 - הובאו אף הם לקולומיאה. ביערות הסביבה ובכפרים נשארו עדיין חבויים רבים יחסית מיהודי פיסטין, והיו נוצרים אחדים שהושיטו להם עזרה. כך, למשל , יורקו קראוצ'וק האיכר האוקראיני, ונכה מלחמת-העולם הראשונה. החביא במשך 18 חודשים בבור שחפר מתחת לרצפת ביתו יהודיה מפיסטין. לאחר שחרור האיזור על-ידי הצבא הסובייטי יצאו הניצולים ממחבואיהם, אך נשקפה סכנה לחייהם מצד האוקראינים הלאומנים. על כן עקרו שרידי היהודים לערים הגדולות יותר שבמחוז