פירליי FIRLEJ

עיירה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: לוברטוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה

תולדות הקהילה:
 

פ' נזכרת לראשונה במאה ה-15 ככפר בבעלות פרטית של משפחת האצילים פירליי. בשנת 1557 הוענק לה מעמד של עיר, אך היא לא התפתחה ולמעשה נשארה יישוב כפרי. התושבים עסקו בעיקר בחקלאות. בשנת 1626 נמנו בה רק 5 בעלי מלאכה. רק במאה ה-19 הוקמו במקום מפעלי תעשייה קטנים לקדרות ולכלי חרס. באותה העת הפכה העיירה גם למקום קיט ונופש לתושבי לובלין הסמוכה.
היהודים נמנו עם ראשוני המתיישבים בעיירה. בשנת 1664 הוענקה להם פריווילגיה להתיישב בפ' ללא הגבלות. כנראה שבעלי העיר דאז הזמינו יהודים ליישב את העיירה, שהתרוקנה מתושביה אחרי פלישת הקוזקים. עד המאה ה- 19 לא גדל היישוב היהודי. אין מידע רב על קורות היהודים במקום ויש להניח שכמו בעיירות אחרות בפולין, עסקו גם כאן במסחר ובמלאכה. במאה ה-19 עסקו משפחות אחדות במתן שירותים, כגון הספקת מזון כשר ואכסון נופשים יהודים בעונת הקיט.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היתה בפ' קהילה יהודית לא גדולה ולה בית-מדרש; השוחט שימש גם דיין ופוסק בענייני כשרות. בשנת 1928 הוקמה "קופת גמילות חסדים". מספרם הקטן של היהודים ומצבם הכלכלי הדחוק הקשו על התפתחות חיי הציבור. רוב יהודי העיירה התפרנסו בדוחק, בעיקר ממסחר, ופקדו את הירידים בערים אחרות באזור.
בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השנייה הורע מצבם של היהודים עוד יותר לנוכח התגברות האנטישמיות. לא פעם הותקפו יהודים ברחוב והוכו.
ב-15 בספטמבר 1939, היום שבו נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ישבו בה 167 יהודים. כבר למחרת בואם חיללו הגרמנים את בית-הכנסת והפכו אותו לאורווה; את ספרי הקודש קרעו לגזרים והשליכו לאשפה. הדרישה הראשונה שהציגו ליהודים היתה לספק להם תוך חצי שעה 100 חתיכות סבון מאיכות טובה ו-21 ק"ג קפה. היהודים אכן מילאו את הפקודה, אולם בעקבותיה דרשו הגרמנים כסף, זהב, תכשיטים, פרוות ודברי ערך נוספים. כעבור זמן קצר נצטוו יהודי פ', כמוהם כשאר היהודים בנפת לוברטוב, לעזוב את בתיהם ולעבור לאוסטרוב או לקוצק. התירו להם לקחת עמם 150 זלוטי למשפחה וכמות מוגבלת של חפצים אישיים כגון לבנים, בגדים ומצעים. כשיצאו יהודי פ' מן העיירה עצרו אותם אנשי משטרת הביטחון בדרך וערכו חיפוש מדוקדק בחפציהם ועל גופם. מי שנמצאו בכליו חפצים או כסף מעבר למותר הוכה מכות קשות והיה קרבן להתעללויות אכזריות. אפילו תושבי פ' הפולנים הזדעזעו, ומקצתם מחו בפני משטרת הביטחון ואף פנו למפקד האזור הגרמני פון וינטרפלד. מסיבה לא ידועה הופסק גירוש היהודים מנפת לוברטוב, ויהודי פ' שבו לעיירתם. ב-18 בינואר 1940 ניתנה ליהודי פ' הוראה לענוד על השרוול סרט לבן ועליו מגן-דוד. בתחילת 1940 נתמנה בפ' יודנראט ובראשו עמד הסוחר האמיד י' גולדמן.
בסוף 1939 הביאו הגרמנים לפ' יהודים ממלאווה ומפשסניש. הפליטים הגיעו מוכים, חולים ורעבים. יהודי פ' קלטו את אחיהם ופתחו למענם מטבח ציבורי. כעבור זמן קצר החרימו הנאצים את רכושם של יהודי פ' וערכו מפקד מדוקדק של האוכלוסייה היהודית. אנשי משטרת הביטחון וקציני גסטאפו נהגו לפקוד את פ' לעתים מזומנות ובכל ביקור כזה חמסו מן היהודים את רכושם. התבלט באכזריותו הממונה על לשכת העבודה הגרמנית, קצין הס"ס לורנץ, שנהג להתעלל במיוחד בנשים.
ב-1941 הוטלו על יהודי פ' גזרות חדשות כגון עבודת כפייה, איסור על קיום קשרים כלשהם עם לא-יהודים ועוד. על כל עברה, ולו הקטנה ביותר, נענשו היהודים בעונש מוות.
במרס 1941 הובאה לפ' קבוצה של יהודים מפונים מלובלין, וב-15 באפריל 1942 באו 80 יהודים מסלובקיה. באותו חודש הורו הגרמנים ליודנראט של פ' להקים גטו.
בפ' פעלו שתי תנועות מחתרת פולניות. "ארמייה קריובה" האנטישמית ניהלה תעמולה אנטי-יהודית וקראה לתושבי פ' הפולנים שלא לעזור ליהודים, מפני שהם "מחזקים את האויב בכך שהם מוסרים לידיו את רכושם". המחתרת של "ארמייה לורובה", לעומתה, קראה לשתף פעולה עם היהודים ולהגיש להם עזרה. גם אחד מבעלי הקרקעות הפולנים בפ', הגרף ז'ולטובסקי, סייע ליהודים והעסיק אותם בעבודה ביערותיו.
מצבם של יהודי פ' הלך ורע. בקיץ 1942 הורה מפקד הס"ס לורנץ ליודנראט בפ' להעמיד לרשותו 25 חייטים שיישלחו למיידאנק. בתחילת אוקטובר 1942 נצטוו יהודי פ' לפנות את עיירתם. אנשי גסטאפו ומשטרת הביטחון הוציאו אותם מבתיהם וממקומות מסתור שונים והובילו אותם ללוברטוב, ושם צורפו לטרנספורטים למחנות ההשמדה בלז'ץ וסוביבור.
עוד לפני הגירוש נמלטו 50 צעירים וצעירות מגטו פ' ללוברטוב ומשם ליערות. רבים מהם הצטרפו ליחידות פרטיזנים שלחמו ביערות בין לובלין ופרץ'ב. הפרטיזנים היהודים מפ' נלחמו יחד עם הפרטיזנים מלוברטוב, מקמיונקה ומערים ועיירות אחרות בסביבה. בין הפעולות שהשתתפו בהן התפרסמה ההתפרצות לאחוזה גרמנית בכפר ידלינקה. הפרטיזנים העלו את האחוזה באש על כל בנייניה ומבניה ופיזרו את הבקר שהיה בחווה. בפעולה אחרת תקפו את משרדי המועצה בכפר אדמובו,שתושביו הסגירו לגרמנים רבים מיהודי הסביבה בעת שניסו להימלט מן האקציות. פעולות נוספות שהשתתפו בהן פרטיזנים יהודים מפ' היו פיצוץ רכבות שהובילו הספקה ותחמושת לחזית, שרפת מנסרות שהיו שייכות למשתפי פעולה עם הנאצים, תקיפת משאיות שהסיעו קבוצות קטנות של אנשי ס"ס ומשטרת הביטחון או חיילים גרמנים, וכיוצא באלה.