פצאנוב PACANOW

עיירה בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: סטופניצה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
88 ק"מ מקראקוב
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,689

תולדות הקהילה:
 

פ' הוקמה בשנת 1109 בידי האציל סטניסלאב מפ' ועד סוף המאה ה-12 היה שייך למשפחת האצילים פצנובסקי. בשנת 1279 העניק לה המלך בולסלאב "הביישן" מעמד עירוני, ומתיישבים מאזור קרקוב באו להשתקע בה. המלך קז'ימייז' הגדול העניק לפ' פריווילגיה לקיים 6 ירידי מסחר שנתיים. במאה ה-14 מנתה פ' 590 תושבים והיתה מרכז כלכלי חשוב ב,'פולין-קטן". בשנת 1579 נמנו בה 80 בעלי מלאכה למקצועותיהם, 20 יצרני משקאות חריפים, 18 רוכלים ו-66 חוכרי מסים. בתחילת המאה ה-17, בזמן מלחמות השוודים, חרבה פ' וירדה ממעמדה. שלטונות רוסיה, שמשלו באזור במאה ה-19, שללו מפ' ב-1869 את מעמדה העירוני.
במחצית המאה ה-16 קיבלו יהודים היתר להתיישב בפ'. רובם התפרנסו ממסחר ומחכירת מסים ומכסים. בימי הכיבוש השוודי נפגע היישוב היהודי בעיר ולא שוקם עד תחילת המאה ה-19. באמצע המאה ה-19 ישבו בפ' בערך 1,000 יהודים. הם בנו בית-כנסת חדש וגם בית-מחסה לעניים.
הרב הראשון בקהילה המחודשת היה ר' דב בריש ב"ר יצחק אברהם כ"ץ רפפורט (נפטר ב-1815 בקרקוב), מחבר "דרך חכמה", ששימש קודם לכן ברבנות רקוב. בשנת 1774 עבר לפינצ'וב ומילא את מקום אביו, שנפטר אז, כרב הקהילה. ב-1909 כיהן כרב העיר ר' אלתר משה אהרן לוי, מחבר "נר למאה".
בתום מלחמת העולם הראשונה סבלו יהודי פ' ממהומות אלימות. במרס 1919 פרצו קבוצות של צעירים פולנים לחנויות של יהודים ובזזו את תכולתן, ואף היכו ופצעו יהודים, ביניהם רב הקהילה ר' יוסף אונגר.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התפרנסו רוב יהודי פ' ממסחר וממלאכה.
בשנות ה-20 נוסד בפ' סעיף ציוני, נפתחה ספרייה ציבורית והתקיימו חוגים לדרמה וללימוד עברית. בבחירות לקונגרס הציוני הי"ז (ב-1931) הצביעו 54 מיהודי א' ונמכרו בערך 100 "שקלים". בבחירות לקונגרס הכ"א (ב- 1939) קיבלה רשימת "על המשמר" 14 קולות, "המזרחי" - 25 קולות ו"גוש ארץ-ישראל העובדת" - 4 קולות.
גם לאחר שפולין נכבשה בירי הגרמנים בספטמבר 1939 לא נפגעו תחילה יהודי פ' קשה, בהשוואה לאחיהם במקומות אחרים. בתחילה לא הקימו הגרמנים גטו במקום ולא הטילו על היהודים גזרות מיוחדות, למעט הגיוסים לעבודת כפייה. מסיבה זו באו לפ' בשנת 1941 פליטים מקרקוב וב-1942 - פליטים מקיילצה ומרדום.
רק בספטמבר 1942, זמן קצר לפני הגירושים למחנות השמדה, הוקם גטו גם בפ'. שוכנו בו גם יהודים מכפרים סמוכים ומספר היהודים במקום עלה ל-2,000 בערך. בסוף אוקטובר 1942 נכנסו לפ' משאיות של חברת הנשק הגרמנית "הסאג" וכמה מאות צעירים יהודים הובלו בהן למחנה סקרז'יסקו-קמיינה (ע"ע). שאר יושבי הגטו, המקומיים והפליטים, גורשו בסוף אוקטובר או בתחילת נובמבר 1942 לטרבלינקה.