תרומות
פרובוז'נה PROBUZNA
עיירה בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: קופיצ'ינצה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 3,136
· יהודים בשנת 1941: כ- 1,226
תולדות הקהילה:
פרובוז'נה הוקמה כעיירה פרטית של האצולה באמצע המאה ה- 18, ועיקר התפתחותה במאה ה- 19. היא נועדה לשמש מרכז של מסחר ומלאכה לעורף החקלאי (בעיקר אחוזות האצולה), המבוסס על קרקעות משובחות, שמלבד גידולי חיטה היו בהן טבק ותירס. בסביבת העיירה הוקמו משרפות-יי"ש רבות; מוניטין יצאו ליום-השוק השבועי בפרובוז'נה, שבו רוכזו מאות ראשי בקר לייצוא, בעיקר לווינה הבירה. בין שתי מלחמות-העולם הלך ופחת הסחר בבהמות (נפסק הייצוא לווינה). המשפחות היהודיות הראשונות הגיעו לפרובוז'נה, קרוב לוודאי, עם פיתוחה כיישוב עירוני בסוף המאה ה- 18. בשנות ה- 30 או ה- 40 למאה ה- 19 נמצאה במקום קהילה מאורגנת עם רב משלה. יחודו של היישוב היהודי בפרובוז'נה במיבנהו הכלכלי. לעתים רבו בעלי-מלאכה שבו על העוסקים בסחר וברוכלות, ויעידו על-כך הנתונים משנת 1885. באותה שנה התפרנסו על המלאכה למקצועותיה 21 חייטים, 2 פרוונים, 1 צורף, 1 צורף-נחושת, 1 אופה, 2 גלבים, 3 זגגים, 2 סנדלרים, 1 סבן, 1 נגר ו- 10 קצבים. מן הראוי לציין שהקצבים שחטו מאות עגלים לשבוע וסיפקו אותם לווינה הבירה. במסחר עסקו 10 חנוונים, 1 סוחר עורות, 2 סוחרי קמח ו- 1 סוחר חוטים. יש להניח שמספר יהודים חזרו על הכפרים כרוכלים. יהודי המקום חכרו את הפרופינציה ואת טחנת-הקמח של הפריץ. בתקופה שבין שתי המלחמות, ובעיקר בשנות ה- 30, חלו שינויים ניכרים במקורות-פרנסתם של יהודי פרובוז'נה. אמנם השוק השבועי המשיך להיות הבסיס למסחר (בבהמות, תבואה, ביצים ותוצרת חקלאית אחרת) וכן למכירה של מוצרי-תעשייה, מזון, ובעיקר של מוצרי בתי-המלאכה שבידי היהודים, אולם צומצם היקף העסקות ונתמעטו החנויות והדוכנים של היהודים בעיר ובשוק. ב- 1937 נמצאו בפרובוז'נה 301 מפרנסים, מהם עסקו 128 - במסחר, 89 - במלאכה, 26 פועלים שכירים ובעלי עגלה, 17 בעלי מקצועות חופשיים (בעיקר כלי-קודש), 4 חקלאים, 4 פנסיונרים, 33 - בלא מקצוע (כשני-שלישים מהם היו מחוסרי כל מקור-פרנסה, או מקבצי נדבות). מ- 80 חנויות שהיו בידי היהודים בפרובוז'נה קודם מלחמת- העולם הראשונה נותרו ב- 1937 אך כ- 40 (בשוק בלבד נסגרו 30 חנויות והיו למקומות-מגורים). מ- 20 דוכנים נותרו אך 7. מבין 28 סוחרי-בהמות מרביתם היו בלא הכנסה, שהרי נפסק הייצוא לווינה. רק סוחר-ביצים אחד מתוך 4 היתה פרנסתו מצויה. גם על בעלי בתי-מרזח עבר משבר קשה. חלק ניכר של בעלי-המלאכה עסקו בחייטות. בידי היהודים נמצאו 7 בתי-מלאכה לתפירת בגדים זולים למכירה בשוק, וב- 4 מהם הועסקו 3- 4 פועלים שכירים. כן עסקו בתפירת בגדים זולים 18 עובדי- בית. תנאי העבודה של השכירים ושל עובדי-הבית היו קשים מאוד. בעד תפירת זוג מכנסיים היו מקבלים 20 גרוש, ובעד מעיל מרופד בצמר-גפן - 1 זלוטי 50 גרוש עד 1 זלוטי 80 גרוש (יצויי( שקילוגראם לחם עלה אז 30 גרוש). עבודתם נמשכה 12- 14 שעות ביום. שפיר יותר היה מצבם של מספר נגרים. הם היו מכינים רהיטים פשוטים ומוכרים אותם ביום-השוק לכפריי הסביבה. מ- 7 אופים 2 בלבד היו בעלי מאפייה. הקצבים שנמנו פעם עם האמידים חיו עתה חיי דחקות; ב- 1937, עם הנהגת חוק השחיטה הכשרה, אישרו השלטונות רק 2 איטליזים לבשר כשר בעיר. הירידה במסחר ובמלאכה גרמה לצמצום תעסוקתם של בעלי-עגלה. בפרובוז'נה הוקמו בתקופה ההיא 5 קואופרטיבים לסחר סיטוני ולצרכנות של האוקראינים, וקשה היה לחנוונים ולבעלי דוכנים יהודים לעמוד אתם בתחרות, ומה עוד שהכומר המקומי יצא בפרהסיה נגד הקניות אצל היהודים. תכופות היה הוא עצמו חוקר את הנוצרים הקונים אצל יהודים ומעניש אותם על "עבירה" זו. בכפרי הסביבה התנכלו ליהודים הגרים בהם, וכן לרוכלים המחזרים שם לשם קניית מוצרי חקלאות ומכירת מוצרי-מלאכה או סחורות אחרות. מקרי התנכלות (ניפוץ שמשות בבתים, מכות ביהודים וכו') אירעו בשנים 1935- 1937. כדי לעמוד בפרץ ניסו הסוחרים ובעלי-המלאכה היהודים להקים מוסדות לעזרה הדדית, אולם לא כל נסיונותיהם הוכתרו בהצלחה. איגוד הסוחרים שהוקם ב- 1925 לא התקיים יותר מ- 3 שנים. ב- 1927- 1928 נוסדו שני קואופרטיבים לאשראי, אולם אחד מהם בוטל כעבור שנה לקיומו, ואילו השני היה לעסק פרטי לחלוטין. לעומת זאת היתה גמ"ח, שהתקיימה ב- 1912- 1915, מוסד של מתן הלוואות לנצרכים, מתן צדקה, ביקור חולים. הכנסת כלה ואף הזכרת הנפטרים, וחידשה את פעולתה ב- 1927. בשנים 1912- 1914 ניתנו מטעם הקופה 1,464 הלוואות בסך כולל של 13,781 כתרים. עם חידוש פעולתה, והפעם בתחום העזרה באשראי בלבד, הגיע מספר חבריה ל- 180. בעשור השנים לקיומה ניתנו 2,379 הלוואות לניצרכים בסך כולל של 193,179 זלוטי. יהודי המקום נעזרו גם בעת ההיא מתרומות של בני העיר שישבו בארצות-הברית. ב- 1937 נשלחו לפרובוז'נה 2,069 דולרים, שחולקו בין 124 משפחות ניצרכות. כאמור, התארגנה הקהילה בפרובוז'נה על מוסדותיה הראשוניים (הקמת בית-הכנסת, בית-המדרש ובית-העלמין) במחצית הראשונה למאה ה- 19. ראשוני הרבנים בקהילת פרובוז'נה היו ר' משה ב"ר צבי אדלשטיין ור' פישל ב"ר משה. בשנות ה- 50 למאה ה- 19 כיהן בפרובוז'נה ר' דוד-מאיר באב"ד, ואחריו - חתנו ר' יעקב-יוסף דרימר. עד 1873 ישב על כס הרבנות בפרובוז'נה ר' אברהם ב"ר שלמה דרימר. באותה שנה עבר לכהן בסקאלה למלא מקום אביו. על כסאו בפרובוז'נה ישב מ- 1879 ר' ישראל יצחק-שמחה ברגר, בעל "עשר קדושות", "עשר עטרות" ו"עשר אורות". ב- 1889 עבר לכהן בקהילות רומניה. באותה שנה נתקבל בפרובוז'נה ר' אברהם- יעקב ב"ר שמואל-הלוי הורוויץ. הוא כיהן בפרובוז'נה כ- 50 שנה; חיבורו "צור יעקב", ספר שו"ת. אחרי פטירת ר' מאיר שפירא, נתמנה ר' א. הורוויץ לראש-ישיבה ב"ישיבת חכמי לובלין". בקיץ 1942 הגיע מלובלין לפרובוז'נה ושם נפטר. באחרית שנות כהונתו של ר' אברהם-יעקב בפרובוז'נה (כנראה מ- 1927 או 1928) כיהן במקום כדומ"ץ ר' אליהו קאלק. בין שתי מלחמות-העולם הוקמו בפרובוז'נה ארגונים ציוניים של הציונים הכלליים, המזרחי והתאחדות. כמו-כן נוסדו ארגוני-נוער של הנוער הציוני, אחוה, בית"ר, השומר הצעיר וגורדוניה. הארגונים הציוניים הקימו "בית-עם", ובמועדוניהם היו ספריות. ב- 1924 פעל בפרובוז'נה חוג "עזרה" ובשנות ה- 30 - "סתם חלוץ". בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 הצביעו השוקלים כלהלן: ציונים כלליים - 93 קולות, המזרחי - 67, ארץ-ישראל העובדת - 248, מפלגת המדינה - קול אחד. על השפעת הציונים ביישוב היהודי בפרובוז'נה יצביעו נתונים אלה: ב- 1939, בתקופת השפל לפעולה הציונית, נמכרו בפרובוז'נה יותר מ- 300 שקלים. הקורסים לעברית ולהשכלה עממית שנפתחו ב- 1923 בפרובוז'נה מטעם "האיגוד היהודי לבתי-ספר עממיים ותיכוניים" שבלבוב הפכו במרוצת הזמן לבית-ספר עברי משלים בן 6 כיתות ובו 110 תלמידים. לציונים היתה נציגות בוועד הקהילה ובמועצה המקומית. בבחירות למועצה שנתקיימו ב- 1927 וב- 1931 קיבלו היהודים 19 מאנדאטים מתוך 40; 3 מן הנציגים היהודים היו ציונים. על גורל היישוב היהודי בפרובוז'נה בתקופת מלחמת-העולם השנייה אין בידנו אלא ידיעות מועטות בלבד. במארס 1942 הגיע לפרובוז'נה חלק מהתושבים היהודים מהושיאטין, שגורשו משם לפי צו השלטונות הגרמניים. עם בואם של הפליטים, גדל מספר היהודים שבפרובוז'נה והגיע במאי של אותה שנה ל- 1,630 נפשות. שתי אקציות-שילוח בוצעו על-ידי הגרמנים והמשטרה האוקראינית בסתיו 1942: ב- 30.9 שולחה רוב האוכלוסיה למחנה-ההשמדה בבלז'ץ, ובאוקטובר נעקרו שאר היהודים לקופיצ'ינצה. בקירבת פרובוז'נה נמצאה חווה חקלאית גדולה; הגרמנים הקימו לידה מחנה-עבודה שכלואיו היהודים (כמה עשרות אנשים) הועסקו בה. בשלהי סתיו 1943, לאחר גמר העבודות החקלאיות העונתיות, חוסל המחנה ורוב היהודים הוצאו להורג בירייה