תרומות
פשבורסק PRZEWORSK
עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: פשבורסק
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: 3,371
· יהודים בשנת 1941: 1,457
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
שמה של פשבורסק מוזכר לראשונה ב- 1280 ככפר בגליל סאנדומייז' בנסיכות האליץ'-לבוב. ב- 1394 הוענק למקום מעמד של עיר. במאה ה- 15 היתה פשבורסק אחת הערים הראשיות בגליל פשמישל. בשלהי אותה המאה השתייכה למנזר במייחוב, ומרשותו עברה במתנה לידי האציל יאן טרנובסקי. במאה ה- 16 השתייכה פשבורסק לנסיכים לבית אוסטרוגסקי ומ- 1625 לנסיכים לבית לובומירסקי. במחצית הראשונה של המאה ה- 17 עמדה פשבורסק במצור של הטאטארים, ובאותה תקופה נפגעה משתי דליקות שאכלו רבים מבתיה (1613, 1634) וגם ממגיפות (1600, 1623/5, 1638) שהפילו בה חללים הרבה. האוכלוסייה הנוצרית של פשבורסק התפרנסה באותה תקופה בעיקר ממלאכה (קדרות, בורסקאות וסנדלרות). במאה ה- 18 וה- 19 התפתחה במקום תעשייה ביתית של אריגה ובעיקר נודעה פשבורסק בייצור חגורות משי. במחצית השנייה של המאה ה- 19 בא הקץ לתעשייה ביתית זו, כיוון שלא עמדה בתחרות עם המוצרים שהובאו מצ'כיה ומאוסטריה. ב- 1895 הוקם בפשבורסק בית-חרושת לסוכר, אחד משני בתי החרושת הגדולים מסוגו בגאליציה כולה, שהיה למקור חשוב לפרנסתם של תושבי העיר. היהודים התיישבו בפשבורסק בראשית המאה ה- 16. מספרם אז היה מועט, אולם בראשית המאה ה- 17 כבר ישבו במקום שלושים משפחות. זכותם של היהודים למגורים הוגבלה ב- 1583 על-ידי הנסיך אוסטרוגסקי לשני בתים בלבד. ב- 1594 צימצם בנו של הנסיך זכות זו עוד יותר - לשני חוכרי הכנסותיו של האציל וחוכרי טחנת-קמח במקום, לבני משפחותיהם ולשלושה עוזרים. אחד מהם התחייב ללמוד שחיטה, כדי לספק בשר כשר לחוכרים. גם עיסוקיהם של יהודי פשבורסק הוגבלו, ולא הותר להם לסחור בסחורות שהובאו ממקומות אחרים. אולם למעשה עקפו היהודים את ההגבלות, וגרו בכל העיר ואף עסקו בכל ענפי המסחר. הם התפרנסו בעיקר ממסחר בבהמות ובתבואה. אחדים מהם ייבאו תבלינים וסחרו במוצרי אריגה. מקור חשוב לפרנסתם היה חכירת הכנסות האצילים והמכס. אף נמצאו ביניהם אחדים, שהיו מלווי-כספים. גביית המיסים והמכס על ידי היהודים גרמה לעתים לסיכסוכים ביניהם לבין התושבים, והשפיעה לרעה על יחסיהם ההדדיים. במאה ה- 18 הלך וגדל מספר היהודים בפשבורסק, אך פרנסת רובם היתה מצומצמת; רק יחידים נמנו עם האמידים. היישוב התפתח במאה ה- 19, ומבחינת ריבוי אוכלוסיו הגיע ב- 1910 לשיאו, כנראה בעקבות הקמת בית-החרושת לסוכר במקום. בית-חרושת זה אמנם לא העסיק יהודים, אולם העובדים הלא-יהודים היו למקור פרנסה נוסף לסוחרים ובעלי-מלאכה יהודים. משנת 1538 כבר היתה קהילה מאורגנת בפשבורסק, תחילה בכפיפות לקהילת ז'שוב. בסוף המאה ה- 16 (1597) עמד בראשה ר' אברהם איטליוס, ואפשר ששמו מעיד שמוצאו או מוצא משפחתו היה מאיטליה. ב- 1616 צויין כפרנס וראש הקהילה גרשון בן יוסף. בית-הכנסת הוקם ב- 1610 לערך. ב- 1698 היה רבה של הקהילה ר' יצחק ב"ר אהרון. כרב ב- 1732 נזכר שמו של ר' אליעזר חיות. ב- 1751 כיהן כרבה של פשבורסק ר' נח ב"ר יחיאל מיכל, שחתם על הכרוז של "ועד דד' ארצות" בזכותו של ר' יונתן אייבשיץ, ועל פסק-דין ותקנות שנתקבלו בזמן ההוא על-ידי ועד זה. באותה תקופה היה רב בפשבורסק ר' אליעזר חיות, שהתיישב בסוף ימיו בברודי ושם נפטר ב- 1767. ממנו קיבל לזמן קצר ר' אריה לייב רפפורט, שעבר מפשבורסק ללבוב כראש מתיבתא (הוא היה בנו של הרב ר' חיים כהן רפפורט האב"ד בלבוב). ב- 1760 ישב על כס הרבנות בפשבורסק ר' ישראל רפפורט, ואחריו כיהן ר' שמואל פוקנפלד, בעל "בית שמואל אחרון", והוא שהשאיר שני פנקסים ובהם נתונים חשובים על חיי הקהילה בימיו. ממנו קיבל ר' ישראל סירקין (1780) ואחריו ר' אברהם משה (1794). ב- 1802 מוזכר כרב בפשבורסק ר' אלכסנדר סנדר מרגליות, בעל "תשובות הרא"ם" ו"תורת רא"ם". אחריו היה רב בפשבורסק ר' דוד, אחיו של ר' משה המכונה פשבורסקר, בעל "אור פני משה" שנתפרסם כסופר סת"ם ויצאו לו מוניטין בכל גאליציה. ב- 1850 היה רב-אב"ד בפשבורסק ר' משה, אביו של בעל ה"מנחת חינוך". באותה תקופה ישב בפשבורסק ר' אברהם-זאב פרנקל מחבר שו"ת "משיב כהלכה"; הוא עזב את העיר והתיישב בז'שוב הסמוכה והועמד שם בראש הישיבה. ב- 1871 לערך היה רב בפשבורסק ר' יעקב יצחק פרנקל-תאומים, נכדו של בעל "ברוך טעם" (ר' ברוך מלייפניק). אחריו כיהן בעיר ר' יונה אשכנזי, בעל "חושן ואפוד", וממנו קיבל בנו ר' חיים-צבי אשכנזי, שכיהן עד 1885. רבה האחרון של פשבורסק היה הרב אליהו פרנקל-תאומים שנתמנה ב- 1924 ונספה בשואה. במאה ה- 19 נפוצה בפשבורסק החסידות וההווי המסורתי החסידי שלט בה עד תחילת המאה ה- 20. בתחילתה של אותה מאה נסתמנה גם השפעת התנועה הציונית עם הקמתם של החוגים הציוניים הראשונים בעיר.
בנובמבר 1918 נכנסו לפשבורסק יחידות הצבא של הגנראל האלר, והללו פרעו ביהודים, שדדו את חנויותיהם, תלשו את זקניהם ופיאותיהם של החרדים והיכו בהם. בשנים הראשונות לשלטון הפולני המחודש נמשך היחס השלילי אל היהודים מצד הפולנים. הדליקה הגדולה שפרצה בפשבורסק ב- 1930, גרמה נזק רב ליהודים; יותר מחמישים בתים נשרפו, ובכללם כמה חנויות, בין השאר עלה באש הקלויז וביתו של ראש הקהילה ובו הרבה ספרים רבי-ערך, וכן בית-הדפוס היחיד בעיר. הפעם היה יחסה של האוכלוסייה הנוצרית אוהד יותר ליהודים והוקם ועד משותף לשיקום הבתים שנפגעו ולעזרתם של הללו שנשארו בלא קורת-גג לראשם ובלי מקור פרנסה כלשהו. ב- 1920 נוסדה בעיר קופת גמילות חסדים לתמיכה בהלוואות בלא ריבית לסוחרים ולבעלי-מלאכה. בעזרת הג'וינט הוקמו בית-חולים ובית-מרחץ. בעת ההיא נתרבו סניפים וחוגים תרבותיים וכן ארגוני נוער ציוני. כמוסד תרבותי חשוב בלטה הספרייה העממית שפעלה בשנים אלו. מספר המצביעים לקונגרס הציוני ב- 1931 היה 124; מהם קיבלו "הציונים הכלליים" 59 קולות, "המזרחי" - 31, "ארץ-ישראל העובדת" - 23 והרביזיוניסטים - 11. אחדים מחוגי הנוער עלו ארצה ב- 1933. ב- 1928 נתקיימו בחירות לוועד הקהילה. לראש הקהילה נבחר נציג הציונים ד"ר א. קליינמן. ב- 1927 הוקם בפשבורסק בנק קואופרטיבי יהודי לעזרה הדדית, אשר ב- 1930 מנה 286 חברים.
בראש השנה ת"ש (14.9.1939) נכנסו יחידות של הצבא הגרמני לפשבורסק, ועם כניסתם שילחו אש בבית-הכנסת העתיק. למחרת יום-הכיפורים נצטוו היהודים מגיל 13 להתייצב בגן המנזר המקומי, שם התעללו בהם הגרמנים; מרטו את זקנו של רב העיר והיכוהו מכות נמרצות, והשאר נצטוו לזחול על הארץ, לשמחתם של המתעללים. כן דרשו הגרמנים מאת המרוכזים בגן למסור את כל הכסף ודברי הערך שברשותם. לקראת הערב שוחררו הכול לבתיהם, רבים מהם פצועים. קודם לחג הסוכות ת"ש, או בימי החג עצמו, גורשו כל יהודי פשבורסק, כ- 2,000 במספר, אל מעבר לנהר סאן, לאזור הכיבוש הסובייטי. בעיר נשארו יהודים יחידים בלבד; בסוף ספטמבר 1939 היו בה 25 יהודים. קרוב לוודאי, שבמשך השנים הגיעו לפשבורסק עוד קומץ קטן של יהודים. כך למשל ידוע, שבדצמבר 1940 היו בפשבורסק 35 יהודים, אולם אין בידינו ידיעות על התארגנות יהודית כלשהי במקום. באוגוסט 1942 שולחו כל היהודים תושבי פשבורסק למחנה-המעבר בפלקיניה, שם הומתו במקום או שולחו למחנה המוות בבלז'ץ. מספר גדול יחסית מיהודי פשבורסק ניצלו בברית- המועצות.