תרומות
פשדץ' PRZEDECZ
עיירה בפולין
מחוז: וארשה
נפה: ולוצלאבק
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-3,040
· יהודים בשנת 1941: כ-840
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
יחידות הצבא הגרמני נכנסו לפשדץ' בראשית ספטמבר 1939. כמו שנהגו במקומות אחרים שכבשו החלו הגרמנים גם בפשדץ' בחטיפת יהודים לעבודות כפייה ובגזילת רכושם. בליל שמיני עצרת ת"ש העלו הגרמנים באש את בית הכנסת והאשימו את היהודים בהצתה. הגרמנים התעללו ברב הקהילה, ר' יוסף אלכסנדר זמלמן, ובנכבדי הקהילה ואילצו אותם תוך איומים לשלם כופר. כמה וכמה מבני הנוער עזבו את בתיהם ונמלטו מזרחה, לאיזור שהיה תחת השלטון הסובייטי. אחדים מתושבי פשדץ' עברו לגטו וארשה. בשנת 1940 נשלחו כמעט מחצית מיהודי פשדץ' , רובם אנשים צעירים, למחנות לעבודת כפייה שבמחוז פוזנאן. רובם נספו שם מרעב וממחלות. את היהודים שנותרו בפשדץ' הכניסו הגרמנים לגטו. הגטו חוסל בין ה- 21 ל- 24 באפריל 1942. הגרמנים דחסו את היהודים שנשארו במקום לכנסייה המקומית והשאירו אותם שם בצפיפות נוראה ובלי מים. רבים מן הכלואים מתו מחוסר אוויר. ב- 24 באפריל 1942 גורשו שארית יהודי פשדץ' למחנה ההשמדה חלמנו.
פשדץ' שוכנת על חופו של אגם פשדץ'. היישוב מוזכר לראשונה במאה ה- 12 והיה בבעלותם של הארכיבישופים של גניזנו. במחצית השנייה של המאה ה- 14 רכש המלך קאז'ימייז' הגדול את פשדץ' ואת האדמות שבסביבה מאת הארכיבישוף יארוסלאב סקוטניצקי. בשנת 1393 הוקם בפשדץ' מבצר והיא היתה למקום מושבו של הסטארוסטה (מושל האיזור מטעם המלך). פשדץ' היתה באותן שנים תחנת מעבר לסוחרים שעברו מדרום לצפון וממזרח למערב ומרכז מסחר ומלאכה לסביבה החקלאית. בשנת 1538 פקדה את פשדץ' דליקה ורוב בתיה עלו באש. שיקומה של העיירה החל מחדש כאשר העניק המלך זיגמונט אוגוסט לתושבי המקום, בשנת 1548, זכות לייצר ולשווק משקאות חריפים ולקיים ימי שוק שבועיים. בשנת 1612 היו בפשדץ' 88 בתים. בעת המלחמות עם השוודים, באמצע המאה ה- 17, נהרסה העיירה ונותרו בה רק 40 בתים. שגשוגה הכלכלי של פשדץ' החל מחדש בראשית המאה ה- 18, כאשר העניק המלך אוגוסט השני לתושבי המקום רשות לקיים בפשדץ' שני ימי שוק שבועיים ו- 6 ירידים שנתיים. בשנת 1808 נכללה פשדץ' בנסיכות וארשה ומשנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה היתה בתחום מלכות פולין הקונגרסאית. בזמן מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיירה בידי יחידות הצבא הגרמני ששהו בה משנת 1915 עד שנסוגו בשנת 1918. אין לנו ידיעות מדויקות על ראשיתו של היישוב היהודי בפשדץ' . בזמן שהיה היישוב בבעלות הבישופים נאסר על היהודים להתיישב בה. ראשוני היהודים בפשדץ' התיישבו כנראה בסוף המאה ה- 14, בשנות מלכותו של המלך קאז'ימייז' הגדול. בתקופת קיומו של ועד ד' ארצות (1667- 1764) השתייכה פשדץ' לקהילת בריסק דקויאבי, שנכללה ב"מדינת פולין גדול"( לפי חלוקת הארגון היהודי האוטונומי שבוועד ד' ארצות). רוב היהודים התפרנסו אז מן המסחר והמלאכה. בשנת 1774 היה סך כל המסים שנגבו בעיר פשדץ' 752 זלוטי ו- 15 גרוש; מזה היו היהודים חייבים לשלם 600 זלוטי. מחצית מן הסכום הזה היו חייבים להכניס לאוצר המלך. לפי נתונים חלקיים היה מספר התושבים בפשדץ' בשנת 1793, 355; מאלה היו 139 יהודים. בין היהודים היו 10 חייטים, 3 סוחרים, 3 קצבים, צורף אחד ואופה אחד. עד שנת 1857 גדל מספר היהודים בפשדץ' פי שניים, משום שיהודי הכפרים שבסביבה עזבו את מקומות מגוריהם ורובם התיישבו אז בפשדץ' . גם במאה ה- 19 המשיכו היהודים להתפרנס ברובם מן המסחר והמלאכה. כאמור היתה פשדץ' קהילה מאורגנת, אמנם לא עצמאית. במקום היו בית מדרש ובית עלמין. לא ידועים לנו פרטים על כהונת רבנים בפשדץ' עד המאה ה- 19. החל מראשית המאה ה- 19 היתה פשדץ' קהילה עצמאית. לקהילת פשדץ' השתייכו יישובים בסביבה שהיו בהם יהודים, כגון איזביצה, קלאדובה ודומברוביצה. מבין הרבנים שכיהנו אז בפשדץ' ידועים לנו: ר' חיים אויארבאך, שכיהן בתפקיד רב בשנים 1860- 1900; ר' משה חיים בלום, שכיהן ברבנות בשנים 1900- 1905 ועבר לכהן בזאמושץ'; ר' יהושע העשל דוד גולדשלאק, שישב על כס הרבנות בפשדץ' משנת 1905 עד שנת 1924, כאשר עבר לכהן בשיירפץ; ור' יוסף אלכסנדר זמלמן, רבה האחרון של קהילת פשדץ' , שנספה בגטו וארשה באביב 1943, בעת המרד. הרב זמלמן עמד בקשר עם המחתרת היהודית בגטו בווארשה. גם רבה האחרון של דומברוביצה, שהשתייכה כאמור לקהילת פשדץ' , ר' משה דראכמאן, נספה בשואה. גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו יהודי פשדץ' (כ- 250 בתי אב), להתפרנס בעיקר מן המסחר הזעיר ומן המלאכה. היו ביניהם חייטים, כובענים, סנדלרים ורצענים. רוב הסוחרים הזעירים התפרנסו מימי השוק ומרוכלות בכפרי הסביבה. כמה יהודים היו סוחרי תבואה ועופות או חכרו גני פרי. באותה תקופה הוקמו בעיירה "חברת ביקור חולים", שדאגה לחולים עניים, וקופת גמ"ח (נוסדה בשנת 1905 וחידשה את פעולתה בשנת 1923), שנתנה הלוואות קטנות ובלי ריבית לסוחרים זעירים ולבעלי מלאכה נזקקים. בשנת 1926 הוקם בפשדץ' בעזרת ה"ג'וינט" "הבנק העממי" שנתן הלוואות בסכומים של עד 500 זלוטי. הבנק נסגר בשנת 1936 בשל המצב הכלכלי הקשה ששרר ביישוב היהודי באותה עת. באותן שנים התארגנה בפשדץ' ההסתדרות הציונית והשפעתה הלכה וגדלה. במקום היו סניפים של "הציונים הכלליים", "המזרחי" והרוויזיוניסטים. כמו-כן פעלו כאן קנים של "צעירי המזרחי" (1929), "השומר הדתי" ובית"ר. מספר בעלי זכות בחירה (שוקלים) לקונגרס הציוני ה- 20, בשנת 1937, הגיע ל- 70. בבחירות הצביעו 67 איש: "רשימת ארץ ישראל העובדת" קיבלה 30 קולות, "המזרחי" - 28 ו"הציונים הכלליים" - 9. עם פעילי ההסתדרות הציונית בפשדץ' נמנה אהרון בראנד אורבן, שעלה לארץ-ישראל. בארץ עבד כרופא והיה פרופסור לרפואת ילדים בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים. ד"ר אורבן היה גם פעיל בהסתדרות הרפואית בישראל. בפשדץ' פעל גם סניף של "אגודת ישראל". רוב חבריו היו חסידי גור. אחד האישים הפעילים בסניף היה רבה של פשדץ' , הרב יוסף אלכסנדר זמלמן. רוב ילדי ישראל למדו בחדרים המסורתיים והבנות ב"בית יעקב" מיסודה של "אגודת ישראל". רוב הילדים למדו גם בבית-הספר העירוני. כמה בני נוער מפשדץ' ומעיירות הסביבה למדו בישיבה שפעלה בבית המדרש. בפשדץ' נפתחה ספרייה ציבורית ולידה היה אולם קריאה ששימש מרכז התרבות במקום. אחד הפעילים במרכז היה הרופא המקומי ד"ר אברהם דיאמנט.