תרומות
קאלוש KALUSZ
עיר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: קאלוש
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 6,619
· יהודים בשנת 1941: כ- 3,967
· יהודים לאחר השואה: כ-3
תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו
על קאלוש ככפר ידוע עוד מ- 1464 (לפי גירסה אחרת - 1469). ב- 1548 (או ב- 1549) העניק המלך לאציל מיקולאי שייניאבסקי את הזכות לייסד עיר באותו שם. תושבים חדשים שוחררו מעול המיסים והשירותים לבעלי העיר למשך 10 שנים. מן המחצית השנייה של המאה ה- 15 ידועה קאלוש כעיר של ייצור פרוות, אריגים, של בית-זיקוק לכוהל, בית-מבשל לשיכר ובית-מלאכה לייצור סבון. אולם מכרות המלח של קאלוש הן שהיו עמוד השידרה של כלכלת העיר. ב- 1553 היו בקאלוש 2 בתי-זיקוק למלח וב- 1571 נזכרים 2 מכרות-מלח ו- 3 בתי-זיקוק. במיפקד מ- 1572 נמנו במקום 55 בעלי-בתים משלמי מס. ב- 1595 נשדדה קאלוש והועלתה באש בפלישת התורכים. התאוששותה של קאלוש החלה לאחר נצחונותיהם של צבאות פולין על הטאטארים, ב- 1672 וב- 1675, שניהם בסביבות העיר. תקופת השקט לאחר הנצחונות הנ"ל הביאו לידי חידוש שיגשוגה של העיר, אלא שבמחצית השנייה של המאה ה- 18 נעזבה קאלוש מרוב אוכלוסיתה, הן בשל דליקה שאכלה את רובה והן כתוצאה ממגיפת הדבר שהפילה חללים רבים. האיזכור הראשון של יהודים בקאלוש הוא מ- 1564- 1565. כמעט בכל התקופה חכרו יהודים את מכרות-המלח. בשנים 1564- 1570 הם חכרו גם טחנות-קמח וטחנת-גריסים. ב- 1642 קנה קופל, יהודי מקאלוש, יחד עם יהודי אחר מלבוב, מלח בסכום של 20,000 זהובים. קרוב לוודאי, שרק ממחציתה השנייה למאה ה- 17 התקיימה קהילה יהודית מאורגנת בקאלוש. ב- 1717 הוטל על היהודים שם מס-גולגולת בסכום של 1,350 זהובים ו- 151 גרושים. ב- 1765 היו בבעלותם של יהודי קאלוש 135 בתים, מהם 62 בתים גדולים ו- 73 קטנים יותר. במחצית השנייה של המאה ה- 18 חלשה קהילת קאלוש בנוסף על היהודים העירוניים גם על כ- 600 יהודים, שהיו מפוזרים בכפרים ובאחוזות האצילים בסביבה. בשנות ה- 30 של המאה ה- 18 התלונן יעקב ב"ר פישל מקאלוש לפני השררה על כך, שאב"ד לבוב "מעקם הדין ומעוות המשפט ומקבל שוחד משני הצדדים (במשפט), שנתן לבנו שמואל פס"ד תורה על ארבעים אלפים וקיבל מידו שוחד ארבעים אדומים, ואחרי זאת נתן להצד שכנגדו פסק על עשרת אלפים זהובים וקיבל שוחד מצד שני עשרה אדומים". הפרנסה ממלח המשיכה להיות גורם חשוב בכלכלתם של יהודי קאלוש גם במאה ה- 19. ב- 1872 הוטל חרם על פוגע בחזקת הקהל בחכירת המלח. החוכרים מפקיעי החזקה שילמו לקהל מה ששילם לו החוכר הקודם, אולם כיוון שנשבר כוח החרם קמו מתחרים שהעלו אחרי מספר שנים את דמי החכירה, וזכו במונופול בלי לשלם לוועד הקהילה אף פרוטה נוספת. השיגשוג הכלכלי נמשך גם בשנות ה- 80 של המאה ה- 19. כמה וכמה ענפי כלכלה היו נתונים באותו זמן בידי יהודים, כגון המסחר בתבואות, עורות, בדים, פרוות וביגוד בכלל, עצים, ובמיוחד מלח. ב- 1904 נשרפו כליל כ- 200 בתים יהודים, והקהילה נאלצה לבקש עזרה מגורמי חוץ. ואולם עד מהרה באה ההתאוששות, והדבבר בא לביטוי כעבור שנים מספר בריבוי האוכלוסיה היהודית בקאלוש. אלא שבשנים האחרונות לפני פרוץ מלחמת-העולם הראשונה הלך המצב ונעשה גרוע יותר. ב- 1912 פשט את הרגל הבנקאי המקומי, משה שפינדל, ונמלט עם 400,000 כתרים מכספי פקדונות של לקוחות הבנק, עניים ברובם, אשר נשארו עתה בחוסר כול. ב- 1913 חילקה קופת גמ"ח בעיר 595 הלוואות. מן הנתונים שלהלן ניתן לעמוד הן על המיבנה המקצועי של יהודי קאלוש באותו זמן והן על ריבוי הנזקקים לעזרה כספית לפי מקצועותיהם. הלווים היו: 533 סוחרים, 13 בעלי מלאכה, 65 חקלאים, 31 בעלי מקצועות חפשיים ובתוכם כלי קודש, ובסה"כ 788 איש. ב- 1913 התמוטט גם בנק הסוחרים בשל חוסר אשראי, וד"ר יונה רוזנברג, שהיה ראש הקהילה בקאלוש וגם יו"ר קופת החיסכון של הבנק הזה, נכלא כתוצאה מהלשנה על מעילה שבגללה פשט הבנק את הרגל. עם תחילת מלחמת-העולם הראשונה והכיבוש הרוסי נהרסו כ- 200 בתים יהודיים במרכזה של קאלוש, וארכיוני הקהילה עלו באש. בנובמבר 1918 היתה קאלוש תחת שלטונה של הרפובליקה האוקראינית המערבית. אז הוקמו מועצה ומיליציה יהודית להגנה עצמית בפני פוגרומים. עם הקמת פולין העצמאית פוזרו המוסדות הקהילה שמלפני המלחמה, ובמקומם הוקם ועד קהילה ממונה על-ידי השלטונות הפולניים. העובדה שקאלוש היה ישוב גדול ומפותח יחסית גרמה גם במידה לא מועטה להאדרת התורה ביישוב יהודי זה. על רקע זה צמחה ופעלה שלשלת ארוכה של רבנים ות"ח שחיו ופעלו בקאלוש. אחד הראשונים שכיהן כרבה של קאלוש היה ר' משה-שאול ב"ר יהודה-לייב (נפטר ב- 1759). ר' בנימין הכהן רפופורט (נפטר ב- 1771) היה אב"ד קאלוש, בעל "גבולות בנימין". בשנות ה- 30 למאה ה- 19 ניהל בעיר ר' יצחק ב"ר אהרן מפרימישלאן חצר אדמו"רים. ב- 1830 היה רבה של העיר ר' צבי-הירש תאומים ומו"צ היה ר' מנחם-מנדל ב"ר שמואל שטרן (נפטר ב- 1834), מחבר "דרך אמונה". ר' צבי-הירש ב"ר מאיר חיות נתמנה ב- 1852 לרבה של קאלוש, וב- 1854 עבר לז'ולקייב וכיהן בה עד מותו ב- 1855; חיבר "תורת הנביאים" , "עטרת צבי" ועוד. ר' שמשון אורנשטיין היה רב המקום ב- 1870, ומ- 1880 כיהן שם כרב עד פטירתו ב- 1901, ר' יצחק ב"ר אברהם אריה. בזמנו כיהן ברבנות בקאלוש גם ר' דוד-אלימלך ב"ר אליעזר ליפמאן- יוללס, מחבר "שופרא דיעקב", "קרן לדוד". אחד מרבניה הידועים של קאלוש היה ר' יוסף באב"ד. תחילה כיהן כחבר ביה"ד הרבני בלבוב (1908- 1910). ב- 1910 נתמנה לרב דמתא וכיהן בה עד 1923. מקאלוש עבר לווינה, שם שימש כרב ראשי לעדת החרדים. ב- 1934 נמלט לאמסטרדאם ומשם ב- 1940 - למאנצ'סטר (אנגליה), שם נפטר ב- 1943. הוא עסק במחקר המשפט וההלכה, פילוסופיה ודרך הפילפול כשיטת-לימוד. פירסם מאמרים ב"השילוח". כבר ב- 1895 פעל בקאלוש איגוד "ציון", אשר ארגן מסיבות בחגי ישראל על אף התנגדותם של חוגי החרדים בעיר. תוך חודשים הגיע מספר חבריו ל- 150. ב- 1898 התקיים בקאלוש חוג ציוני בשם "ציון". ב- 1904 פעל במקום ארגון הנוער הציוני, שעסק בפעולות תרבות בקרב הנוער המקומי. ב- 1911 פעל בקאלוש סניף המזרחי וב- 1912 סניף ה"יוגענד". ב- 1912 הוקם בקאלוש איגוד מקצועי של פועלי- בניין יהודים, ה"בוי האנדוורקער פעראין", שהיה קשור במרכז שלו בסטאניסלאבוב. ב- 1906 התנהל בציבור היהודי מאבק בין הציונים לבין המתבוללים; האחרונים רובם בעלי מקצועות חופשיים. הדברים הגיעו עד כדי מאסר של שני פעילים ציונים, שארגנו אסיפה על אף האיסור של שלטונות העיר. ב- 1905 התקיים בקאלוש בית-ספר עברי מיסודה של "שפה ברורה". באותו זמן למדו בו 100 תלמידים ב- 6 כיתות. כאות-הוקרה לתרומתו של בית-הספר לחינוך החליטה הקהילה ב- 1906 לתמוך בו בסכום של 200 כתרים מדי שנה. ב- 1911 קיבלו כ- 130 תלמידים בבית-הספר העברי "תושיה" חינוך עברי וכללי. לרובם היה זה בית-הספר הראשון בחייהם. באותה שנה התארגן בקאלוש איגוד יהודי לספורט
משנסתיימה מלחמת-העולם הראשונה הורע מצבם הכלכלי של יהודי קאלוש במידה ניכרת. לפי נתונים חלקיים מ- 1920 אנו למדים, שבעקבות המלחמה נשארו בעיר 200 אלמנות ו- 400 יתומים יהודים. 157 בתים נשרפו לחלוטין ו- 90 ניזוקו קשה. ועד העזרה המקומי קיבל במשך 3 חודשים מקרנות הג'וינט סעד בסך של 34,100 מארקים, וחולק מזון ל- 1,800 נפש. לפי הנתונים נמצאו בה באותה שנה 400 סוחרים זעירים, 163 בעלי מלאכה, 15 בעלי בתי מזיגה, 20 עגלונים, 40 סבלים ו- 30 העוסקים בחקלאות. בין בעלי המקצועות החופשיים היו 2 רופאים ו- 7 עורכי-דין. לפי דו"ח מ- 1925 מסתבר שב"איגוד לאשראי זעיר" שפעל אז בקאלוש היו 116 חברים, מהם 29 סוחרים זעירים, 61 סוחרים ומתווכים למיניהם, 20 בעלי-מלאכה, 2 חקלאים ו- 4 שונים. ההלוואות שניתנו על-ידי האיגוד היו 138 בסך כולל של 30,226 זלוטי. ב- 1928 הוקם "איגוד שיתופי לאשראי" אשר מומן על- ידי הג'וינט. קופת גמ"ח שנוסדה ב- 1927 חילקה בשנים 1928- 1929 52 הלוואות בסך של 3,154 זלוטי. ב- 1930 אישרה הנהלת איגוד הקואופרטיבים היהודיים בפולין אשראי בסך של 8,000 זלוטי לאיגוד האשראי המקומי. באותה שנה קם בעיר ארגון נשים שמנה 30 חברות; הללו פעלו בתחום העזרה הסוציאלית. תחילת פעולתן היתה חלוקת "לחמניה וכוס חלב" ל- 50 ילדים נצרכים. הארגון אסף בגדים לנזקקים וכן שקד על מתן עזרה רפואית חינם. במסגרת עזרה זו פעלו 3 רופאים, ובבתי מרקחת לעניים ניתנו הנחות על תרופות. ב- 1931 המשיך הארגון הנ"ל בפעולות-סעד שונות, כאמור לעיל, ומספר הרופאים שהעמידו שירותיהם חינם לרשותו עלה ל- 4. נוסד אז גם בית יתומים שטיפל ב- 30 חניכים. עם תום המלחמה נתחדשה בעיר הפעולה הציונית. ב- 1935 התאחדו תנועת הנוער של אחוה והסתדרות האקדמאים הציונים. כמעט עד ערב מלחמת-העולם השנייה המשיכו לפעול במקום השומר הצעיר, שהקן שלו מנה 130 חברים, גורדוניה והשחר. לקונגרס הציוני של 1933 קיבלו הציונים הכלליים 102 קולות, המזרחי - 95, ההתאחדות - 425, הרביזיוניסטים - 1 והראדיקאלים - 12. מקום מיוחד בפעילות הציבורית בקאלוש תפש ארגון הנשים ויצ"ו, שעל פעילותו נמסר לראשונה ב- 1933. הסניף ארגן הרצאות ופעולות-תרבות שונות. מטעם הארגונים הציונים נוסד במקום מועדון-ספורט "מכבי". בית-ספר עברי שהיה קיים מלפני מלחמת-העולם הראשונה נסגר ב- 1921 בגלל התנכלויות מצד השלטונות. מ- 1922 פעל בקאלוש בית-ספר עברי אחר בטיפולו של ארגון "עבריה". ב- 1938 למדו בבית-ספר עברי משלים של "תרבות" 200 תלמידים. כמו-כן התקיים בקאלוש חדר "תלמוד תורה", שנתמך על-ידי ועד הקהילה. לקומוניסטים ואוהדיהם בקאלוש הצטרפו כמה וכמה יהודים. ב- 1935 הואשמה בפעילות קומוניסטית צעירה יהודיה מקאלוש. ב- 1936 נידונו 2 יהודים בגלל פעילות קומוניסטית; האחד לשלוש שנות מאסר והשני לשנה וחצי. ב- 1937 שוב נאסרה צעירה יהודיה בעוון פעילות קומוניסטית. בבחירות לעיריה ב- 1927 נבחרו 20 יהודים מבין 48 חברים. אולם בבחירות של 1931 לא נבחר אפילו יהודי אחד למועצת העיריה. ב- 1938 נתקיימו בחירות לעיריה ובהן נבחרו 14 פולנים, 5 אוקראינים ו- 5 יהודים
אין בידנו פרטים על חיי הקהילה בתקופת השלטון הסובייטי (1939- 1941), אך יש להניח שעברו עליה אותן התמורות האופייניות לשלטון זה, שחלו באיזור כולו. בחודש הראשון לכיבוש הגרמני, ביולי 1941, הוטלו על יהודי קאלוש כמה וכמה גזירות: חובה לשאת סרט לבן עם מגן דוד כחול על הזרוע הימנית, הוחרמו כל מקלטי הרדיו שברשותם, נאסר עליהם לקנות מצרכי מזון בשוק העירוני והונהגו הגבלות-תנועה חמורות בעיר ומחוצה לה. המשטרה האוקראינית, שהיתה מופקדת על איסוף היהודים וליוויים לעבודת-כפייה, התעללה בהם והגיעו הדברים עד כדי קרבנות בנפש. ביולי 1941 הוקם היודנראט. בראשו עמד ד"ר דונקר, וסגנו הובשמן. באוגוסט 1941 נדרש היודנראט להכין רשימה של משכילים יהודים ונאמר להם, שהכוונה לסדרם בעבודה. ברשימה נכללו עורכי-דין, רופאים, מורים ומשכילים אחרים. אך הגרמנים והמשטרה האוקראינית אספו אותם והוציאום להורג ביער הסמוך. באוגוסט ובספטמבר 1941 גורשו לקאלוש יהודים מן הכפרים בסביבה. רבים מהם נרצחו על-ידי האיכרים האוקראינים בדרכם. באוקטובר 1941 נרצחו בידי הגרמנים והשוטרים האוקראינים כמה מאות יהודי המקום ביער ליד הכפר פוילו. בדצמבר 1941 נצטוו יהודי קאלוש למסור כל הפרוות שברשותם. מספר יהודים שהואשמו באי מסירת הפרוות, נכלאו והועברו לסטאניסלאבוב ושם נעלמו עקבותיהם. חורף 1941- 1942 החריף עוד יותר את המצוקה הכלכלית, ויהודים רבים מתו ברעב ובמחלות. במארס 1942 היה מספר הנפטרים מרעב כ- 20 איש ליום. במארס ובאפריל 1942 נמשכה הוצאתם להורג של קבוצות יהודים מקאלוש בבית-הקברות היהודי במקום וביערות בסביבה. באותה תקופה רוכזו היהודים בגיטו. ב- 26.8.1942 הגיעו לקאלוש אנשי הגיסטאפו מסטאניסלאבוב, ובסיוע המשטרה האוקראינית ובני האוכלוסיה המקומית, קיימו מצוד אחר היהודים. באקציה זו שנמשכה 3 ימים נלקחו מאות יהודי קאלוש לסטאניסלאבוב, ומשם נשלחו להשמדה במחנה בלז'ץ. רבים נרצחו במהלך האקציה ברחובות העיר. האוקראינים המקומיים שדדו את רכוש המגורשים ותוך כדי חיפושים בבתי היהודים גילו במקרים רבים יהודים מסתתרים; הללו הוסגרו לידי הגרמנים שרצחום במקום. ימים אחדים אחר אקציה זו תלו הגרמנים מול בניין היודנראט 2 אחים יהודים ממשפחת פילר, שנתפסו מחוץ לגיטו ובידיהם תעודות-זהות מזוייפות. זמן-מה היו גופותיהם תלויות כאזהרה לאחרים. בתחילת ספטמבר 1942 צומצם שטח הגיטו, וב- 17.9.1942- 15 הוא הגיע כמעט לחיסול המוחלט. הקרבנות נהרגו בחלקם ליד העיר, והנותרים הועברו לסטאניסלאבוב ושם מצאו את מותם. בגיטו קאלוש נשארה לפי שעה קבוצה של בעלי-מלאכה ועובדים למיון הרכוש היהודי וסידורו. מהם הוצאו ב- 10.10.1942 לסטאניסלאבוב, וב- 3.11.1942 הועברו לסטאניסלאבוב יהודי קאלוש האחרונים. הם נרצחו בכית-הקברות היהודי בעיר זו יחד עם בני קהילת סטאניסלאבוב. כמה משפחות יהודיות מקאלוש ניסו למצוא מחסה אצל מכריהם הנוצרים, אולם רובם המכריע נתפסו ונרצחו. בין המושיטים סיוע למסתתרים מציינים את שמו של המהנדס הפולני פלקסיי. בימים הראשונים לאחר השחרור (ב- 27.7.1944) נמצאו בקאלוש רק 3 ניצולים יהודים. כעבור זמן-מה באו למקום מספר יהודים שחזרו מברית-המועצות, אך ב- 1945 עזבו כולם את היישוב ופנו מערבה לפולין, ומשם לארץ ישראל ולמדינות אחרות