קובאל KOWAL

עיירה בפולין
מחוז: וארשה
נפה: ולוצלאבק
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-4,063

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,227

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

ב- 15 בספטמבר 1939 (ב' דראש השנה ת"ש) כבשו הגרמנים את קובאל. כבר ביום השלישי לאחר כניסתם לעיירה החלו הכובשים להתנכל ליהודים; בעזרת הפולנים והגרמנים המקומיים בזזו את חנויותיהם של היהודים והחלו בחטיפת יהודים לעבודות כפייה, בעיר ומחוצה לה, ביער ובשדות. הגרמנים מינו יודנראט שהיה חייב להעמיד לרשותם קבוצות עובדים ולאסוף את ההיטלים והקנסות שהטילו על הקהילה (כסף ודברי ערך). בסוף ספטמבר 1939 הרסו אנשי אס"אס 30 בתים שהיו מיושבים יהודים ומשפחות רבות נשארו בחוסר כל. בסוף שנת 1940, עם סיפוחו של האיזור לרייך, החלו הגירושים גם מקובאל. ב- 11 בדצמבר 1940 גורשו היהודים שהתגוררו בשכונה שליד כיכר השוק. הגרמנים החרימו את בתיהם ואת כל רכושם וגירשו אותם ליישוב שימאנובה שליד בלוניה. מן הראוי להזכיר, שהנזירים מן המנזר בשימאנובה עזרו למגורשים במזון. משימאנובה פוזרו המגורשים בעיירות בלוניה, גרודז'יסק, ויסקיטקי, ז'ירארדוב ומשם גורשו לגטו וארשה. ביום 23 ביוני 1941, יום לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות, החל הגירוש השני של יהודי קובאל. גורשו 350 גברים בגיל 14- 65. הם הועברו לוולוצלאבק ומשם למחנות לעבודת כפייה במחוז פוזנאן. רובם מתו שם מרעב וממחלות. הנותרים בחיים נשלחו לאושוויץ. באמצע אוקטובר 1941 נערך הגירוש השלישי והאחרון. אז כלאו הגרמנים המקומיים כ- 400 נשים וילדים וכמה זקנים בכנסייה המקומית והחזיקו אותם כלואים במשך 10 ימים ללא מזון. משם הובלו המגורשים לתחנת הרכבת צ'רנייבצה ונשלחו לגטו לודז'. רובם נשלחו למחנה ההשמדה בחלמנו. באותו זמן הרסו הגרמנים את בית הקברות היהודי בקובאל.

היישוב קובאל מוזכר לראשונה בתעודות מן המאה ה- 12. מיקומה של קובאל על אם הדרך מקרושוויצה לקראקוב השפיע על התפתחותה. מלכי פולין הקימו במקום מבצר וטירה. במרוצת הזמן היתה קובאל למרכז מסחר ומלאכה לסביבה החקלאית. בשנת 1519 העניק המלך זיגמונט הראשון לקובאל מעמד עירוני ובמקום התקיימו 3 ימי שוק בשבוע. מלחמות השוודים באמצע המאה ה- 17 הביאו הרס על קובאל ורוב תושביה עברו לגור במקומות אחרים. במהלך המאה ה- 18 התפתחה קובאל מחדש. בשנת 1808 נכללה העיירה בנסיכות וארשה ומשנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה היתה בתחום מלכות פולין הקונגרסאית. בזמן מלחמת העולם הראשונה נכבשה קובאל בידי יחידות הצבא הגרמני ואלה שהו בה משנת 1915 עד שנסוגו בשנת 1918. אין בידינו ידיעות מדויקות על ראשיתו של היישוב היהודי בקובאל. ראשוני היהודים התיישבו בקובאל כנראה במחצית הראשונה של המאה ה- 16. בשנת 1568 קיבלו יהודי קובאל מן הסטארוסטה (מושל האיזור מטעם המלך) רפאל מדז'אלין אישור להקים בית מדרש מעץ והוקצתה להם חלקת אדמה לבית עלמין. באותן שנים הוענקה להם הרשות לעסוק במסחר, במלאכה ובייצור ושיווק משקאות חריפים. זכויות אלה אושרו אחר כך בידי המלך סטפאן באטורי (1578) ובידי המלך ולאדיסלאב הרביעי (1634). בשנת 1655 סבלו יהודי קובאל מהתפרעותם האכזרית של חיילי סטפאן צ'ארנייצקי, שהאשימו את היהודים במתן סיוע לפולשים השוודים. החיילים הפולניים עשו ביהודים פרעות. רק מעטים מיהודי קובאל הצליחו להימלט לערים אחרות. בראשית המאה ה- 18 החל שיקומה של הקהילה. אלא שתושבי קובאל הנוצריים התנגדו לבואם של היהודים ובהשפעתם אסר המלך אוגוסט השני בשנת 1713 על יהודי קובאל לעסוק בייצור ובשיווק משקאות חריפים. גם בעלי המלאכה היהודים סבלו מהגבלות שהטילה עליהם העירייה. בשנת 1777 דרשו חברי אגודת האופים הנוצריים בקובאל להגביל את עיסוקם של היהודים באפייה. בשנים 1823- 1862 הוגבלו מגורי היהודים בקובאל לרובע מיוחד (רוויר). עם ביטול ההגבלות על מגורי היהודים על-פי צווי הצאר משנת 1862 בוטל הרוויר בקובאל, כמו בשאר ערי מלכות פולין. לפי נתונים חלקיים על מספר בעלי המלאכה בקובאל התפרנסו בשנות ה- 60 של המאה ה- 19 41 משפחות מחייטות, 37 מסנדלרות ו- 10 מנגרות. בנוסף לאלה היו בקובאל פחחים, רצענים, תפרים ושענים. כמה יהודים עסקו בהובלה; 25 יהודים עסקו בסחר תבואה ובערך 50 - במסחר זעיר. בבעלותן של 3 משפחות היה משק חקלאי לא הרחק מן העיר. כאמור, היתה בקובאל קהילה מאורגנת החל מאמצע המאה ה- 16. כבר אז פעלו בקהילה חברות כגון "חברה קדישא" ו"הכנסת אורחים". רבה של הקהילה באותן השנים היה ר' יהושע בן ר' יוסף (שכיהן גם בקהילת שניידמיל שבגרמניה )(היום פילה במערב פולין). בעת הפרעות שעשו חיילי צ'ארנייצקי ביהודי קובאל נמלט ר' יהושע יחד עם רבים מבני קהילתו לבז'שץ קויאבסקי בריסק(דקויאבי) השכנה. לא ידועים לנו פרטים על כהונת רבנים בקובאל במאות ה- 17 וה- 18. בתחילת המאה ה- 19 כיהנו ברבנות בקובאל ר' מאיר, הידוע בכינוי קובאלר, מתלמידי האדמו"ר מפשיסחא, ור' יששכר בן יהודה לייב, מחבר הספר "פתחי שערים" (1819). את מקומו של האחרון ירש כנראה ר' משה יהודה לייב זילברברג, מחברם של הספרים "זית רענן" ו"תפארת ירושלים". במחצית השנייה של המאה ה- 19 ישבו על כס הרבנות בקובאל ר' יחיאל יהודה לייב ולאדיסלאבסקי ור' אברהם יצחק פויזנר. בשנת 1902 נתמנה לרב העיר ר' שמואל יהודה לייב ויינגוט. הלה נודע ברבים בחיבורו "באר יהודה" (נפטרבשנת 1939). בשנותיו האחרונות עזב ר' שמואל יהודה לייב את כס הרבנות והעבירו לחתנו ר' לוי ליפמן (נספה בשואה). בנו של הרב ויינגוט, ר' יששכר ויינגוט, עלה לארץ-ישראל וכיהן ברבנות בצפת. גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו יהודי קובאל להתפרנס בעיקר מן המסחר הזעיר וממלאכה. רוב הסוחרים הזעירים התפרנסו מימי השוק ומרוכלות בכפרי הסביבה. כמה יהודים עסקו בסחר תבואה ובסחר סוסים. בבעלות משפחה יהודית היו מנסרה וטחנת קמח. בשנת 1921 פרצה בקובאל שריפה ובתים רבים, ובתוכם בניין בית המדרש, עלו באש. בעזרתם של יוצאי קובאל בארצות הברית עלה בידי הנפגעים בדליקה לשקם את בתיהם ולבנות מחדש את בניין בית המדרש. באותה תקופה הוקמו בעיירה חברת "ביקור חולים", שדאגה לחולים עניים, וקופת גמ"ח (1927), שנתנה לסוחרים זעירים ולבעלי מלאכה נזקקים הלוואות קטנות בלי ריבית. בשנת 1937 היה הון היסוד של הקופה 15,595 זלוטי. בשנים 1927- 1937 קיבלו יהודי קובאל 1,696 הלוואות בסכום כולל של יותר מ- 190,000 זלוטי. בשנת 1935 הקימו בעלי המלאכה הציוניים איגוד לעזרה הדדית( "חלוץ בעלי המלאכה"). השפעתה של התנועה הציונית היתה גדולה במיוחד בקרב בני הנוער. במקום היו סניפים של הציונים הכלליים ושל "המזרחי" וכן קנים של "השומר הצעיר", "החלוץ" "גורדוניה", "השומר הלאומי" ובית"ר. בעיירה פעל גם סניף של "אגודת ישראל" ורוב חבריו היו מבין המתפללים בשטיבל של חסידי גור. בקובאל היה גם סניף של ה"בונד" והשתייכו אליו מספר בעלי מלאכה, ובייחוד הפועלים שעבדו בבתי המלאכה. בבחירות לוועד הקהילה, שנערכו בשנת 1924, זכתה "המזרחי" בכל ארבעת המנדטים שנקבעו לוועד, ואילו בבחירות שנערכו בשנת 1936 - שבהן הצביעו 222 בוחרים מתוך 234 בעלי זכות בחירה - זכתה "אגודת הסוחרים" ב- 5 מנדטים, רשימת בעלי המלאכה - ב- 2 מנדטים והרשימה של הציונים - במנדט אחד. גם בתקופה שבין שחי מלחמות העולם המשיכו רוב ילדי ישראל ללמוד בחדרים המסורתיים ורובם למדו גם בבית-הספר העממי העירוני לילדי ישראל (השאבאסובקה). בקובאל נפתחו שתי ספריות: של הציונים משנת( 1917), שהיו בה 2,000 ספרים בערך, ושל ה"בונד", עם 1,000 ספרים בערך. במקום פעל גם מועדון לספורט בשם "מכבי".