אוסטרוב OSTROW

עיירה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: ולודאווה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 3,813
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,267

תולדות הקהילה:
מידע כללי
א, נזכרת לראשונה בתעודה משנת 1442 שמסופר בה על הקמת כנסייה קתולית בנויה עץ. בשנת 8451 הוכרזה לעיר, אבל במשך מאות בשנים נשארה יישוב קטן ולא מפותח. רק במאה ה-18 הוקמו במקום כמה מבשלות בירה ומשרפות יי"ש והאוכלוסייה החלה לגדול. בשנת 1795,עם חלוקתה השלישית של פולין, סופחה א' לאוסטריה ומ-1815 נכללה במלכות פולין הקונגרסאית בחסותה של רוסיה. בתקופה זו צורפה לנפת שיידלצה ונקראה א' שיידלצקי. בשנת 1915 נכבשה העיירה בידי הגרמנים. עם כינון מדינת פולין העצמאית הוחזרה לפולין ונכללה במחוז לובלין, וגם שמה הקודם הוחזר לה.
אף-על-פי שישיבת יהודים לא היתה אסורה בא' התיישבו בה היהודים הראשונים רק במחצית השנייה של המאה ה-17, שכן אפשרויות הפרנסה במקום היו מצומצמות מאוד. במחצית השנייה של המאה ה-18, כשהעיירה החלה להתפתח ואוכלוסייתה גדלה, גדל בהדרגה גם מספר היהודים במקום. רובם התפרנסו ממסחר זעיר ומלאכה. בשלהי המאה ה-91 הקימו יהודים כמה מפעלי תעשייה קטנים. בשנות ה-70 ייסד יהודי מקומי טחנת קמח, וגם מפעל לעיבוד עורות ומפעל אריגה שהוקמו אז בעיירה היו שייכים ליהודים (מפעל האריגה התפרק כעבור שנים מעטות ועובדיו חזרו לייצור ביתי).ערב מלחמת העולם הראשונה נותרו המסחר והמלאכה מקורות המחיה העיקריים של יהודי א'. פרנסתם היתה דחוקה. אמנם בימי השוק (יומיים בשבוע) ובארבעת הירידים השנתיים שגשגו עסקיהם, אבל בשאר ימות השנה סבבו רובם בכפרי הסביבה כדי למכור את מרכולתם. רק אחדים מן היהודים היו סוחרי תבואה ונחשבו לאמידים לעומת שאר תושבי א'.
במחצית השנייה של המאה ה-18 כבר היתה בא' קהילה יהודית עצמאית. מבין הרבנים הראשונים שכיהנו בה ידועים לנו בשמותיהם ר' שמשון זליג ב"ר יוסף יוזפא, בעל החיבור "תשואות חן", ור' אליקום גץ. בשלהי המאה ה-19 נזכרים הרב ד"ר שמואל פריינד ור' ישראל ניסן קופרשטוק.
כנראה שבמאות ה-17 וה-18 התקיימה התפילה בציבור בבית שכור. בשנות ה-40 של המאה ה-19 (על-פי מקור אחר - ב-1850 בערך) הוחל בבניית בניין אבן. בית-הכנסת הזה שופץ פעמים אחדות ועמד על תלו עד פרוין מלחמת העולם השנייה.
בראשית המאה ה-20 שלט בקהילה אורח החיים המסורתי ; חיי הציבור וחברה התרכזו סביב בית-הכנסת, בית-המדרש ה"שטיבלעך" של החסידים. בקהילה פעלו כמה חברות צדקה - "קופת גמילות חסדים", "מלביש ערומים" ו"ביקור חולים". בשנת 1912 התכוונו בני הקהילה לפתוח ספרייה יהודית אך נתקלו באיסור השלטונות, ורק ב-1915, תמת שלטון הכיבוש האוסטרי, הוציאו את תכניתם אל הפועל. הספרייה החדשה נקראה על שם י"ל פרץ. גם "קופת גמילות חסדים" חידשה את פעילותה באותה שנה.

היהודים בין שתי מלחמות העולם
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שמרו רוב היהודים על עיסוקיהם המסורתיים, מסחר זעיר ומלאכה. לצד טחנת הקמח והמפעל לעיבוד עורות הוותיקים נוסד בעיירה בית-חרושת לשמן של יהודי מקומי, שהעסיק 10-15 פועלים יהודים. גם המאפיות בעיר, למעט אחת, היו שייכות ליהודים. משפחות אחדות התפרנסו מאריגת בית של בדי פשתן. שנות ה-20 וה-30 עמדו בסימן של משבר כלכלי הולך ומחריף. בשנות ה-30 המאוחרות יזמו האנטישמים חרם כלכלי נגד עסקי היהודים וניהלו תעמולה אנטישמית ערה.
לנוכח הגידול במספרם של הנזקקים נחלצו מוסדות הסער של הקהילה לעזרה. "קופת גמילות חסדים" העניקה להם הלוואות קטנות ללא ריבית. בשנים 1932-1937 נתנה הקופה כ-600 הלוואות; ב-1937 הגיע ההון העצמי שלה ליותר מ-30,000 זלוטי. בשנת 1925 נוסד גם בנק קואופרטיבי יהודי, שהתפתח במהירות ואף היו לו רווחים. חברת "ביקור חולים" הוותיקה (שהסבה את שמה ב-1930 ל"לינת צדק") סייעה לחולים ולבני משפחותיהם במימון טיפול רפואי ותרופות, וחבריה עזרו בהתנדבות בטיפול בחולים. בראשית שנות ה-20 נפתח בא' מטבח ציבורי שאכלו בו מדי יום ביומו 90 מילדי הקהילה.
גם הקהילה נקלעה לקשיי תקציב שבעטיים פרצו סכסוכים בין מפלגות וקבוצות יהודיות שונות שנציגיהן שימשו בוועד הקהילה, ומפעם לפעם הוצרכו גם הרשויות להתערב. בשנת 1935 מינו שלטונות העיר ועדה קרואה שתנהל את תקציבה של הקהילה.
לצד בית-הכנסת ובתי-המדרש, המרכזים המסורתיים של חיי הציבור היהודי בא', עלתה בתקופה זו חשיבותם של ארגונים ציוניים ופוליטיים אחרים. הראשונים שבהם נוסדו עוד בימי מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1922 נוסד סניף תנועת "החלוץ", שהיתה לה חוות הכשרה לא רחוקה מא' ; ב-1925 התארגנו בעיירה קנים של תנועות הנוער "השומר הצעיר" ובית"ר, וב-1926 נוסף עליהם סניף של הרוויזיוניסטים. האורתודוקסים ייסדו ב-1922 סניף של "אגודת ישראל", והיה גם סניף של ה"בונד" ושל תנועת הנוער שלו "צוקונפט". המפלגות ותנועות הנוער פתחו מועדונים וקיימו חיי תרבות - הרצאות, שיעורי עברית, הצגות וכיו"ב. בחלק מן המועדונים היו גם ספריות קטנות, לצדה של הספרייה הוותיקה על-שם י"ל פרץ.
בבחירות 1924 לוועד הקהילה זכתה "אגודת ישראל" ברוב - 7 נציגים בוועד ; הציונים למפלגותיהם זכו ב-3 מנדטים ורשימת בעלי-המלאכה - בשניים.
ילדי הקהילה למדו בתלמוד-תורה של הקהילה ובכמה חדרים פרטיים. ב-1927 ייסדה "אגודת ישראל" בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב", שלמדו בו כ-70 נערות.
בשנת 1929 נפטר בפתאומיות רבה של הקהילה, ר' משה ריבק, ומאז נותר כס הרבנות בא' מיותם.

בימי מלחמת העולם השנייה
בשבוע הראשון למלחמה נכבשה א' בידי הגרמנים ; ב-17 בספטמבר 1939 תפסו את מקומם חיילי הצבא האדום,אך בסוף החודש הם נאלצו לסגת על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ והגרמנים שבו לעיירה. צעירים יהודים רבים נלוו אליהם וברחו מזרחה, לאזור השליטה הסובייטי.
כבר בימים הראשונים לכיבוש נשללו מן היהודים כל זכויותיהם, עסקיהם הוחרמו, הם נתבעו לשלם קונטריבוציה גבוהה והוטלו עליהם גזרות קשות. בין השאר נאסר עליהם לבוא במגע עם לא-יהודים, הם חויבו לענוד סרט זרוע לבן שעליו האות נ לסימון יהדותם (אות ההיכר הומר מאוחר יותר במגן-דוד צהוב), ונאסר עליהם ללכת על מדרכות ולהימצא מחוץ לבתיהם אחרי 6 בערב. על כל עברה קלה כחמורה היו צפויים לעונש מוות, וכל גרמני רשאי היה להתעלל ביהודים כרצונו ואף לירות בהם.
עוד בשלהי 1939 הוקם בא' יודנראט, ומאוחר יותר הועברו היהודים לגטו. בספטמבר 1939 היו בא' 2,110 יהודים, ואילו במאי 0491 גדל מספרם (על-פי מקור גרמני) ל- 3,333 ככל הנראה משום שהועברו אליה יהודי שגורשו מן העיירות והכפרים שבסביבה. בשנת 1941 הובאו לא' 500 מגורשים מלוסרטוב (ע"ע), בדצמבר באו עוד 500 יהודים מפוזנן, במרס 1942 הובאו לגטו א' 200 יהודים מלובלין (ע"ע), במאי נוספו עליהם 200 יהודים מצ'כיה, ובאפריל 1942 באו עוד 307 יהודים מסלובקיה. מחמת הצפיפות, תנאי התברואה הירודים והרעב, פרצו בגטו מגפות.
באוקטובר 1942 הקיפו את הגטו אנשי ס"ס וז'נדרמים נרמנים ועמם שוטרים אוקראינים. היהודים נצטוו להתאסף בכיכר השוק ושם הופקדה עליהם שמירה כבדה. נערכו גם סריקות בבתים ואלה שלא התייצבו בכיכר - חולים, קשישים ואחרים - נורו במקום. היהודים שנאספו בכיכר הובלו אל תחנת הרכבת ושולחו בקרונות בקר למחנות המוות סוביבור ובלז'ץ.
זמן קצר לפני האקציה של אוקטובר ברחו צעירים רבים מן הגטו ליערות או מצאו מקום מסתור בכפרים סמוכים. רובם הצטרפו ליחידות פרטיזנים של "טרמי:ה לודובה" (ארגון מחתרת פולני תחת השפעת הקומוניסטים), ובאביב 1943 התארגנה גם קבוצת פרטיזנים יהודים בפיקודו של יחיאל גרינשפן, יליד א'. היחידה של גרינשפן פעלה בעיקר ביערות פרצ'ב ושיתפה פעולה עם יחידה סובייטית שגם בה היו יהודים מא'.

למפה לחץ כאן

http://www1.yadvashem.org/education/ghettos/Ostrow.htm

http://www.ostrowlubelski.lubelskie.pl/start.htm