תרומות
קולאצ'יצה KOLACZYCE
ישוב עירוני בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: יאסלו
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-1,348
· יהודים בשנת 1941: כ-250
תולדות הקהילה:
יישוב עירוני, ולמעשה כפר מרוחק מן העיר יאסלו 10 ק"מ. בתחילת המאה ה- 14 היתה קולאצ'יצה בבעלותו של המנזר בעיר טינייץ. ב- 1358 מוזכרת קולאצ'יצה כעיר בבעלותם הפרטית של בני-האצולה, אולם לא ידוע אם ניתן לה מעמד של עיר. ב- 1473 כבשו את קולאצ'יצה ההונגרים ועשו בה הרס רב. במאה ה- 18 סחרו תושביה בירידים שנתקיימו במקום בחוטי-צמר ובאריגים. במאה ה- 19 נודעה קולאצ'יצה בייצור ביתי של שמיכות צמר וכלי-חרס. עד סוף המאה ה- 18 לא ישבו יהודים בקולאצ'יצה. בתעודה מ- 1783 נמסר ש"אין אפילו יהודי אחד בעיר ועל כן מצבם של העירונים שפיר". במחצית הראשונה של המאה ה- 19 התיישבו היהודים בקולאצ'יצה, תחילה משפחות ספורות, ופרנסתן על הפונדקאות ועל בתי-המרזח. מאוחר יותר עסקו גם במסחר זעיר וברוכלות, בעיקר בירידים. בשנות ה- 60 לאותה מאה כבר ישבו בקולאצ'יצה כמה משפחות שהיה בכוחן לקיים מקום- תפילה בציבור ומקווה-טהרה, אולם מבחינת הארגון הקהילתי השתייך היישוב לקהילת יאסלו הסמוכה. לשיא מבחינת מספר אוכלוסיו הגיע היישוב היהודי בקולאצ'יצה בשלהי המאה ה- 19, ואז גם התארגנה במקום קהילה עצמאית עם רב משלה. ב- 1890 נתמנה לרבה של קולאצ'יצה ר' יעקב פרנקל- תאומים, שכיהן בה עד 1902, עת עבר לפודגוז'. כנראה היה כס-הרבנות בקולאצ'יצה כעין קרש-קפיצה למשרה חשובה יותר בקהילה גדולה ומכובדת יותר, כי גם הרב הבא, ר' סיני הלברשטאם, ישב בקולאצ'יצה כמה שנים בלבד, עד 1907, ואז עבר לכהן בקהילת ז'מיגרוד. שנים מספר קודם למלחמת-העולם הראשונה היה רבה של קולאצ'יצה ר' חנא הלברשטאם משושלת אדמו"רי צאנז. הלה ניהל גם את עדת חסידיו בקולאצ'יצה ונודע כאדמו"ר מקולושיץ. בזמן המלחמה הוא עזב את קולאצ'יצה ולאחריה התיישב בז,שוב (נספה בשואה בפרישטאק). ב- 1892 פרעו ביהודי קולאצ'יצה בריוני המקום; המהומות נמשכו יומיים, נופצו השמשות בבית-המדרש, נשדדו החנויות ובתי- המרזח. בנוסף לביזה השחיתו הפורעים רכוש רב. מיהודי אחד גזלו גם ספר-תורה (כנראה היה מניין בביתו). הפרעות בקולאצ'יצה חזרו ונשנו בגל המהומות והפרעות שהציף ב- 1898 את קהילות ישראל בגאליציה המערבית. ב- 1901 אסר ראש-העיר דאז על היהודים את הרחצה בנהר ויסלוקה שליד העיירה, במקום שהתרחצו שם הנוצרים. היהודים מחו על כך אצל השלטונות ביאסלו ולאחר-מכן אף בווינה הבירה, אולם ללא כל תוצאה חיובית. בטחונם של יהודי קולאצ'יצה עורער גם בשנים האחרונות קודם מלחמת-העולם השנייה. במשך כמה חודשים פעלה במקום קבוצת-בריונים חברי מפלגת הדמוקראטים הלאומיים (ה"אנדקים"), שמדי פעם ניפצו שמשות בחנויותיהם של היהודים. בגזירת השחיטה הכשרה נשלל ב- 1936 מיהודי קולאצ'יצה לקיים אף אטליז כשר אחד. גם בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם שלט בעיירה ההווי החסידי-המסורתי, וכשנוסד ב- 1933 קן הנוער הציוני "עקיבא" הוכרזו חבריו המעטים בפי החרדים כ"גויים", "מופקרים", דבר שהכביד על התפתחותו ופעילותו של הקן. דלות הן הידיעות על גורל יהודי קולאצ'יצה בתקופת השואה. ידוע כי בדצמבר 1939 נתמנה במקום יודנראט וי.ס.ס. סייע בעזרה לנזקקים ב- 12 באוגוסט 1942 נרצחו כל יהודי קולאצ'יצה והסביבה, 260 במספר. הרצח בוצע בידי הגרמנים ביער פודזאמצ'ה שליד הכפר קראיוביצה.