אילז'ה ILZA

עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: אילז'ה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 4,554

·  יהודים בשנת 1941: כ- 1,545

תולדות הקהילה:
 

א' נזכרת בראשית המאה ה-13 כיישוב בבעלות הבישופות של קרקוב. בשנת 1241 חרבה כמעט כליל עקב פלישת הטטרים, ולא שוקמה עד ראשית המאה ה- 15. בשנת 1413 העניק המלך ולדיסלאב יאגלו לא' זכויות עיר מגדבורגיות, וההתיישבות במקום התחדשה. בשנת 1512 אישר המלך זיגמונט אוגוסט את הפריווילגיה מ-1413, ובשנת 1658 היא אושרה שוב בידי המלך יאן קז'ימייז'. בשנת 1665, עם פלישת השוודים לפולין, שימשה א' מקום משכנם ומפקדתם הזמנית של מצביאי הצבא השוודי בכל האזור. יהודים ראשונים התיישבו בעיר בראשית המאה ה-19, אך עד סוף המאה היה מספרם קטן. במחצית השנייה של המאה ה-19 היה להם חלק בפיתוח תעשיית הזכוכית והחרסינה. ב-1886/7 הקים לודוויג (זליג) סנדרלנד בית-חרושת לזכוכית שהיה מצויד במכונות חדישות, ועד מהרה השתלט על כל תעשיית הזכוכית באזור. בבית-החרושת עברו 40 פועלים, רובם יהודים. התפתחות התעשייה במקום הביאה לגידול אוכלוסייתה היהודית של א'. נוסף על בית-החרושת הזה היו יהודים בעליהם של 3 טחנות קמח, 5 מחצבות סיד ו-10 בתי-מלאכה למיניהם.
יהודי א' שמרו על קשר עם קהילת רדום (ע"ע), וממנה קיבלו את השירותים הקהילתיים הדרושים להם. בתחילת המאה ה-20 ירד מספר היהודים בא', לאחר שמפעל החרסינה הועתק למקום אחר.
בין שתי מלחמות העולם התפרנסו יהודי א' ממסחר זעיר ומלאכה. במאי 1920 פרצו בעיר התכתשויות בין אנטישמים לבין צעירים יהודים. שלמה טייטלבאום, מזכיר התנועה הציונית בא', דיווח לצירים היהודים בסיים הפולני שהמשטרה אסרה 4 יהודים, ובהם נער בן 15, על השתתפותם בתגרות. העצורים נשפטו לתקופות מאסר קצרות באשמת הפרת הסדר הציבורי, ואף-על-פי שמושל המחוז התערב לטובתם הם לא שוחררו לפני המועד.
בין שתי מלחמות העולם עמדה הפעילות הקהילתית והתרבותית בא' תחת השפעת הציונים. בשנת 1923 נאספו בא' 18 מיליון מרקים (אינפלציוניים) במסגרת מפעל ה"שקל" הציוני. מספר רוכשי ה"שקל" הציוני בשנת 1930 היה 200 בערך. בשנת 1925 התקיים בא' מבצע התרמה למען קרן היסוד והשתתף בו גם הרב אליעזר- ברוך גרוסמן, רבה של הקהילה במשך 60 שנה רצופות. ביזמת הציונים נפתח בא' בשנת 1930 בית-ספר עברי של רשת "תרבות", שלמדו בו גם ילדים מקהילות אחרות במחוז. בהשפעת הציונים גם נערכו בבית-הכנסת עצרות מחאה נגד הגבלת העלייה לארץ-ישראל ומדיניות הספר הלבן הבריטית. לקראת סוף שנות ה-30 פחתה בא' התמיכה בתנועה הציונית, ובבחירות לקראת הקונגרס הציוני הכ' (בשנת 1937) השתתפו 22 מצביעים בלבד. רשימת "עת לבנות" קיבלה אז 12 קולות ו"על המשמר" 10 קולות.
הגרמנים כבשו את א' כבר בימים הראשונים למלחמה. ב-11 בספטמבר 1939 נתפסו יהודים ברחובות ונלקחו לעבודת כפייה. מאות יהודים גויסו לעבודות ניקיון ברחובות ופינוי ההריסות. קבוצות קטנות יותר נשלחו לעבודה חקלאית בכפרי הסביבה.
בנובמבר 1939 הוקם בא' יודנראט בן 20 איש, שהורכב מחברי הנהלת הקהילה לפני המלחמה. בראשו עמד ברוך קמינסקי. מיד עם הקמתו הטילו עליו הגרמנים לאסוף שתי קונטריבוציות גדולות, בזהב ובכסף מזומן. במהלך גיוס הכספים נורו כמה יהודים ברחובות. היודנראט עסק גם בפעולות סעד ורווחה בכספי הסיוע שהשיג מהג'וינט. בפברואר 1941 שלח הג'וינט לא', באמצעות ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב, 4,500 זלוטי בערך, ומיהודי המקום אסף היודנראט 16 אלף זלוטי לסיוע לנזקקים.
באפריל 1940 פרצה תגרה בין יהודים לפולנים, שבה היו מעורבים גם גרמנים מקומיים ("פולקסדויטשה"). העילה היתה ריב על שאיבת מים מן הבאר המקומית. הפולנים התנפלו על יהודים שבאו לבאר, היכו אותם וגררו את בעלי הזקנים ברחובות. שבועיים לאחר האירוע הזה ניתנה לכל היהודים הוראה לענוד סרטי שרוול ועליהם מגן-דוד. במרס 1941 נפטר רבה הישיש של א', הרב גרוסמן, והוא בן 85.
ביולי 1941 רוכזו יהודי א', כ-1,900 נפשות, בגטו שכלל כמה רחובות קטנים ממזרח לשוק העירוני. אמנם הגטו לא סגור ומגודר, אך הוא נשמר בקפדנות בידי הגרמנים ; יהודי שיצא ממנו ללא היתר היה צפוי להיירות במקום. במקביל להקמת הגטו גייסו הגרמנים בערך 60 צעירים יהודים כעובדי כפייה במחנה העבודה שליד מפעל התחמושת בסקרז'יסקו-קמיינה (ע"ע).
באוקטובר 1942 הקיפו משמרות משטרה פולנית בפיקוד אנשי ס"ס את הגטו, הובילו את יהודי א' לתחנת הרכבת ושילחו אותם לטרבלינקה.