אלכסנדרוב-קויאבסקי ALEKSANDROW-KUJAWSKI

עיירה בפולין
מחוז: וארשה
נפה: ניישאווה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-12,000

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,200

תולדות הקהילה:
 

עד מלחמת העולם הראשונה היתה א"ק תחנת-גבול על הגבול עם גרמניה. בתחנת הרכבת של העיירה פרקו סחורות שיוצאו לרוסיה והטעינו סחורות שהובאו משם ואשר נועדו לארצות אירופה. בתקופה זו שימשה א"ק מקום מגורים לפועלי הרכבת ולפקידיה. בין שתי מלחמות העולם ירדה חשיבותה של א"ק כצומת מסילות ברזל.
היישוב היהודי בא"ק היה צעיר בהשוואה לקהילות אחרות בסביבה. בסוף המאה ה-19, עם הקמת תחנת הרכבת ולאחר שגדלה האוכלוסייה במקום, החלו להגיע לכאן יהודים רבים. היהודים הקימו את בתיהם במרחק מה מתחנת הרכבת, שכן ליד התחנה, שעמדה על הגבול ממש, נאסר על היהודים לגור. את בתיהם הקימו היהודים על אדמותיו של בעל האחוזה דרויאנוב. עם הזמן היה מקום היישוב שלהם לשכונה של א"ק.
בשנות השמונים של המאה ה-19 נחנך במקום בית תפילה. הילדים היהודיים למדו בחדרים המסורתיים וחלק מהם ביקרו בנוסף לכך גם בבית-הספר היסודי הממלכתי לילדי ישראל, שהוקם בשנת 1910. עיקר פרנסתם של יהודי המקום היה על המסחר ועל המלאכה. הם היו בעלי חנויות ודוכנים ועסקו במכירת בדים, כלי בית וכלי עבודה, מכולת ועוד. בעלי המלאכה עסקו ברובם במקצועות היהודיים המסורתיים - חייטות, סנדלרות, כובענות וכדומה. מכיוון שא"ק נמצאה סמוך לגבול היו גם יהודים שעסקו בהברחה.
עם חידושה של מדינת פולין והעתקת הגבול מערבה ירד במידה רבה מעמדם הכלכלי של יהודי היישוב העירוני הזה. רבים מן הסוחרים ומן המתפרנסים מהברחות איבדו את פרנסתם. גם בקרב בעלי המלאכה נוצרה אבטלה ורק מעטים מיהודי א"ק הצליחו להרוויח למחייתם. בתנאים קשים אלה התארגן בא"ק בשנת 1923 סניף של "איגוד עובדי המחט". בשנת 1924 פתחו עובדים אלה בשביתה ממושכת. הם דרשו מבעלי הסדנאות שבהן עבדו לקצר את יום העבודה ולהעמידו על 10 שעות ולהגדיל את שכרם. השביתה נמשכה שלושה חודשים בערך. בשנות העשרים של המאה הנוכחית הוקמה בא"ק קופת "גמילות חסדים" ובשנת 1928 נוסד "הבנק הקו- אופרטיבי". שני מוסדות אלה העמידו לרשות הסוחרים ובעלי המלאכה אשראי זול למימון עסקיהם.
כאמור, החל משנות ה-80 של המאה ה-19 היתה בא"ק קהילה מאורגנת. מבין הרבנים ששירתו בקהילה זו ידועים לנו ר' אברהם ישעיה גליקסמאן (כיהן משנת 1906) ור' יעקב הירש גלדצעהלר (כיהן משנת 1933). בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הוקמו בא"ק ארגונים ציוניים ופעולתם הלכה והתרחבה. הפעיל מבין הארגונים הציוניים היה סניף "הציונים הכלליים" ; מבין ארגוני הנוער היה פעיל במיוחד הקן של "השומר הצעיר". פעילותם הארגונית והחברתית של הציונים בא"ק נתקלה בהתנגדות מצד אנשי "אגודת ישראל" ואנשי ה"בונד" שבמקום. בבחירות לוועד הקהילה, שנערכו בשנת 1936, זכו הציונים ב-2 מנדטים, הדמוקרטים ב-2 מנדטים, הבלתי-מפלגתיים ב-2 מנדטים, בעלי המלאכה ב-2 מנדטים, "אגודת ישראל" במנדט אחד ורשימת "ניישאווה" גם היא במנדט אחד.
מצבם של יהודי א"ק חזר והחמיר בשנים האחרונות שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. האנטישמים המקומיים קראו להטיל חרם על המסחר היהודי ומעשה זה פגע בפרנסתם של היהודים. כשפרצה המלחמה הפציצו הגרמנים את א"ק ובתים רבים נפגעו. בין ההרוגים היו גם כמה מיהודי המקום. עם התקרב החזית נמלטו רבים מיהודי א"ק מזרחה, אולם בשל ניתוק הדרכים והתקדמותו המהירה של הצבא הגרמני הם לא הרחיקו לכת ונאלצו לשוב לעיירתם. עם נסיגת הצבא הפולני מן המקום החלו תושבי א"ק הפולניים להתנכל ליהודים ולשדוד את רכושם. ההתנכלויות נפסקו כאשר נכנסו לעיירה יחידות הצבא הגרמני. בסוף ספטמבר 1939 החלה רדיפת יהודים בידי הגרמנים. אז סופחה א"ק לרייך ולמקום הגיעו אנשי גסטפו ואנשי המפלגה הנאצית. להנהלת העירייה נכנסו גרמנים תושבי המקום ("פולקסדויטשה") ופולנים ששיתפו עמם פעולה. מצוקתם של יהודי א"ק הלכה וגברה מיום ליום. הגרמנים הכריחו אותם לשלם סכומי כסף גבוהים (קונטריבוציות) והעלו באש את בית הכנסת. חיילים גרמניים סרקו את בתי היהודים, היכו את בעליהם ושברו מכל הבא ליד. בימים האחרונים של ספטמבר 1939 ניתנה הוראה שעל רוב יהודי א"ק לעזוב את העיר. לפי פקודת הגרמנים לא הורשו המגורשים לקחת מרכושם דבר, אפילו לא דברי מזון. המגורשים יצאו את העיר ברגל בליווי אנשי משטרה. באמצע חודש נובמבר 1939 גורשו שארית היהודים שעוד נותרו בא"ק. הפעם הובאו המגורשים לתחנת הרכבת והועלו על קרונות משא שהסיעו אותם לתחום הגנרל-גוברנמן. רובם הועברו לווארשה ומקצתם לעיירות בסביבת שיידלצה. מגורשי א"ק היו בין קרבנות האקציות והשילוחים למוות שנערכו בעיירות אלה.