תרומות
אנופול-רחוב ANNOPOL-RACHOW
עיר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: ינוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 1,714
· יהודים בשנת 1941: כ- 1,251
· יהודים לאחר השואה: כ- 100
תולדות הקהילה:
במאה ה- 15 היתה בסביבת ינוב לובלסקי חווה חקלאית ושמה רחוב, שכללה כמה כפרים. בגלל מיקומה, על גדות הנהר ויסלה, היתה ר' מקום נוח להטענת סחורות על רפסודות שעשו את דרכן לקרקוב ולגדנסק (דנציג). ב-1616 הוענקו לר' זכויות עייוניות ונקבעו בה ימי שוק שבועיים ויריד שנתי. עד סוף המאה ה-17 התפתח המקום ליישוב עירוני, אבל בתחילת המאה ה-18 הסתמנה ירידה. גרמו לכך, בין היתר, כמה שרפות גדולות שהחריבו את העיר (בשנים 1670 ו-1688), כמו גם תחרות קשה עם ערים גדולות יותר באזור. ב-1761 שינה בעלי העיר, האציל אנטוני יבלונסקי, את שמה לאנופול.
במאה ה-19 הוקמו בא' מפעלי תעשייה ראשונים - בית-חרושת לזכוכית (בשנת 1886), משרפה לזיקוק זפת ומפעל לעיבוד עורות.
במלחמת העולם הראשונה נכבשה א' בידי האוסטרים, ששלטו בה בשנים 1915-1918.
ראשיתו של היישוב היהודי בא' בשלהי המאה ה-17. היהודים עסקו אז במסחר זעיר, בענפי מלאכה אחדים ובפונדקאות. כעבור זמן מה קיבל יהודי מקומי רישיון להקים מבשלת בירה, וכמה אחרים שלחו ירם בסחר תבואה ובקר. במחצית השנייה של המאה ה-18 גדל מספר בעלי המלאכה היהודים וחל גיוון רב יותר במקצועותיהם.תהליך זה נמשך גם במאה ה-91. במקביל גדל גם מספר היהודים שעסקו במסחר. באמצע המאה ה-19 ייסדו שני יהודים מטוויות כותנה.
לאחר חלוקת פולין השנייה בשנת 1793 היתה א' תחילה תחת כיבוש אוסטרי, ומ-1815 נכללה ב"נסיכות ורשה" במלכות פולין. בדומה לשאר קהילות ישראל שתחת שלטון רוסיה הצארית סבלה גם קהילת א' מהגבלות שונות ומהמיסוי הכבד. בשנים 1823-1862 נאסר על היהודים בא' להתגורר בכיכר השוק וברחובות הסמוכים. התיישבותם של יהודים מבחוץ נאסרה כליל, משום שהעיר שכנה באזור ספר ליד הגבול האוסטרי. ואולם למרות האיסור עלה בידי כמה יהודים לרכוש מגרשים או בתים בשוק ובסביבתו. מאמציהם של היהודים לעקוף את האיסור נמשכו עוד שנים רבות, עד לביטול ההגבלות על ישיבתם בכל תחומי מלכות פולין הקונגרסאית (1862).
בית-עלמין יהודי היה בא' כבר במאה ה-18. בית-הכנסת העתיק, שנבנה ב-7271, נשרף בחלקו בדלקה שפוצה בעיר בשנת 1750. בשלהי המאה ה-19 הוקם בית-כנסת חדש.
במאה ה-19 היתה א' מרכז ללימוד תורה וכמה רבנים ידועי שם ישבו בה, כולם בני משפחה אחת. הראשון, ר' נחמן רובינשטיין, כיהן בא' בשנים 1828-1878. לאחר מותו ירש בנו ר' אלימלך את מקומו וגם הוא כיהן בא' במשך תקופה ארוכה. בסוף ימיו, ב-1922 או ב-1923, עלה לארץ-ישראל ועל כיסאו ישב בנו, ר' נחמן ברוך, שכיהן עד שנת 1935. אחריו עבר כס הרבנות בא', בהסכמת המשפחה שקיבלה פיצויים, לר' שמריהו פינסטרבוש, שכיהן בקהילה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. הרב פינסטרבוש נספה בשואה.
אישיות בולטת בא' היה יעקב לייב רוזנברג, בעל אחוזות גדולות בסביבה. בתחילת המאה ה-20 שימש יושב-ראש הקהילה ונודע כנדבן לצורכי ציבור.
בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הורע מצבם הכלכלי של יהודי א'. מפעלי התעשייה הקטנים והמעטים שבבעלותם נקלעו למשברים, ומספר המובטלים היהודים הלך וגדל. שאר היהודים התפרנסו גם הם בדוחק.
במלחמת העולם הראשונה (1914-1918) השתרר בעיר מחסור במצרכי מזון ורבים מן היהודים הגיעו עד פת לחם. על סבלם של היהודים בא' בתקופה זו מסופר בספרו של ש' אנסקי, "חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה".
עם זאת, דווקא בימי המלחמה היו בעיירה התחלות של פעילות ציונית ואחרת: התארגן חוג ציוני, נוסדה ספרייה יהודית על שם י"ל פרץ ובה ספרים ביידיש ובעברית, וקמה אגודה להתעמלות.
בתקופה זו היו רוב היהודים בא' בעלי מלאכה, סוחרים זעירים ורוכלים בכפרים. א' היתה מרוחקת מקווי התחבורה, ורק בשנת 1929, כשהתחילו לפעול אוטובוסים שחיברו את העיר עם לובלין, שופרו תנאי העבודה של הסוחרים והרוכלים בכפרים. רבים חיפשו פרנסה בענפים אחרים ומצאו אותה בעונת הקיץ במרכזי הקיט שבסביבה. בשנת 1926 נתגלו בסביבה מרבצי זרחן. פועלים רבים החלו לעסוק בכרייתו ובעבודה הזאת מצאו גם כמה יהודים מקור פרנסה נוסף.
לצד "קופת גמילות חסדים" שהקים ועד הקהילה ב-1920, נוסד ב-1925 בנק קואופרטיבי יהודי, שמן האשראי שלו נהנו סוחרים ובעלי מלאכה רבים. בגלל קשיים כספיים הפסיק הבנק את פעילותו ב-1934; ב- 1938 נפתח מחדש ומנה 100 חברים. הבנק העניק ליהודי א' והסביבה הלוואות צנועות (עד 250 זלוטי). ב-1931 התארגן איגוד של בעלי מלאכה יהודים, שלצד עניינים מקצועיים ועזרה הדדית עסק גם בפעולות תרבות וקיים שיעורי ערב להכשרה מקצועית למבוגרים. בשנת 1936 התכנסה בא' ועידה אזורית של סוחרים וסוחרים זעירים יהודים ; דנו בה בדרכי המאבק באנטישמיות, ונשלחה עצומה אל השלטונות בעניין זה.
גרעיני ההסתדרויות והמפלגות הפוליטיות, שקמו בעיירה בשלהי מלחמת העולם הראשונה ובשנים הראשונות שלאחריה, גדלו והתפתחו. בבחירות לקונגרס הציוני הכ"א (בשנת 1936) זכתה רשימת "ארץ-ישראל העובדת" ברוב גדול. למקום השני הגיעו "הציונים הכלליים" (סיעות "על המשמר" ו"עת לבנות"), ואחריהם "המזרחי". בין תנועות הנוער הציוניות בלטו "החלוץ" ו"החלוץ הצעיר", שנוסדו בתחילת שנות ה-20. סניפי "הנוער הציוני" ובית"ר, שנוסדו בסוף שנות העשרים, לא משכו חברים רבים. בשנת 1929 התארגנו קבוצות חדשות, שהצטרפו לחוות הכשרה שקמו ביוזפוב ובבנדז'ין (ע' ערכיהן).
"אגודת ישראל", שהתבססה על ריכוז הגדול של חסידי גור, היתה מתחרה שווה בכוחה לציונים במאבק על ההשפעה בקרב הציבור היהודי ובמוסדותיו. ה"בונד" לא הופיע בא' ככוח מאורגן בעל השפעה. בוועד הקהילה שלטו הציונים ואוהדיהם. בבחירות 1931 לוועד זכו הציונים ב-5 מנדטים (מתוך 8) ובעלי המלאכה הקשורים עמם קיבלו מנדט נוסף. "אגודת ישראל" ורשימה בלתי תלויה זכו כל אחת במנדט אחד. הנציגות היהודית במועצת העיר מנתה תחילה 5 מתוך 18 חברי המועצה, אך בשנת 1938, בעקבות תכסיסי בחירות של השלטונות, שצירפו לעיר כמה כפרים בלא יהודים, נבחרו 2 יהודים בלבד.
בא' פעל בתקופה זו תלמוד-תורה ובו שש כיתות לילדים בני ארבע עד עשר. בשנת 1923 נוסד בית-ספר עממי שנקרא "בית יעקב", על שם יעקב לייב רוזנברג (שנזכר לעיל), שבתרומתו הוקם בחצר בית-הכנסת מבנה לבית-הספר; הוא גם ריהט אותו ומימן חלק מתקציבו. בית-הספר זכה להכרת השלטונות ותלמידיו שוחררו מלימודים בבית-הספר הממלכתי. בגלל קשיים כספיים נסגר בית-הספר בשנת 1930, ורק גן הילדים, שהיה מסונף לרשת "תרבות", נשאר. בניין בית-הספר הוסב למועדון תרבות כללי.
ב-1935 ייסד רב הקהילה, ר' שמריהו פינסירבוש, מכינה לנערים שביקשו ללמוד ב"ישיבת חכמי לובלין", ולידה גם פנימייה וחדר אוכל. בין גילויי האנטישמיות הרבים בשנות ה-30 היה גם מקרה של חילול בית-העלמין הישן. הגדר נהרסה ומצבות רבות נותצו. ב-1938 קנה ועד הקהילה חלקת אדמה שיועדה לבית-עלמין חדש.
ב-2 בספטמבר 1939 נמלטו רבים מיהודי א' לכפרים הסמוכים מפחד הפצצות הגרמנים. לעיירה הגיעו פליטים יהודים ממערב פולין שהיו בדרכם אל האזור הסובייטי. זמן קצר לפני כניסת הגרמנים הוקמה בא' מיליציה אזרחית פולנית, שניסתה לשמור על הסדר, אבל עוד בטרם התארגנה נכנסו לעיירה הגרמנים - ב-15 בספטמבר 1939. מיד עם בואם הם פתחו במעשי התעללות ביהודים ובחטיפות לעבודות כפייה. קבוצת עובדים גדולה נלקחה לעבודות תיקונים בגשר על הנהר ויסלה שניזוק בהפצצות הגרמנים.
כמה ימים לאחר הכיבוש הוצאו להורג ראש הישיבה בא', הרב רפאל לוונטל, והשו"ב המקומי, לייבל קורונה. בית-הכנסת חולל ונהרס כמעט לחלוטין. באוקטובר 1939 הטילו הגרמנים קונטריבוציה,נל היהודים ולקחו כמה בני ערובה. בנובמבר 1939 הוקם יודנראט, שבו היו חברים כמה מפעילי הקהילה קודם הכיבוש. בראשו עמד יושב-ראש הקהילה האחרון, בונם מנדלקר, וחברים בו היו מרדכי שר, אברהם שנקר, שאול שפס, פנחס הורנפלד וכמה אחרים. באותו חודש חולל בית-הקברות היהודי ונהרס, ומצבותיו נלקחו לתיקון דרכים שניזוקו במהלך הקרבות.
בדצמבר 1939 הגיעו לא' 63 פליטים יהודים מקליש, מלודז' ומפוזנן שבמערב פולין ו-15 משפחות יהודיות שנמלטו מוורשה. היודנראט ארגן בעבורם סיוע סוציאלי ומצא להם מקומות מגורים בבתי היהודים המקומיים.בינואר 1940, בעקבות הלשנה של פולנים, אסרו הגרמנים 10 מעשירי היהודים בא'. הם הואשמו בכך שעשו את כספם מניצול האוכלוסייה הפולנית ומסחר בשוק השחור, ונתלו בכיכר העיר.
במרס 1940 פורסמה תקנה שחייבה את יהודי א' לענוד סרטי שרוול ועליהם מגן-דוד. בתקופה זו התייצבו החיים בא, ופסקו כמעט לחלוטין מעשי ההתעללות שאפיינו את ימי הכיבוש הראשונים. רוב יהודי העיירה, מבני 16 עד 60, גברים כנשים, חויבו לצאת לעבודות כפייה במכרות שבאזור.
תנאי החיים בא' נחשבו נוחים בהשוואה למקומות אחרים, ולכן נהרו לשם יהודים מעיירות סמוכות וגם ממערב פולין. באביב 1940 היו בא' 1,603 יהודים; על-פי הנתונים של מושל מחוז לובלין ישבו בעיירה בספטמבר 1941 כ-1,000 יהודים. בנובמבר 1941 באו לעיירה עוד כ-200 פליטים יהודים מקרקוב, ובמאי 1942, כמה חודשים לפני הגירוש, היו במקום 1,943 יהודים.
בדצמבר 1941 הוקם גטו ליהודי א'. היה זה גטו פתוח, והמגבלה היחידה היתה האיסור לעזוב את העיירה ללא אישור הגרמנים. בתקופה זו הוקמה גם משטרת-סדר יהודית בת 10 חברים שבראשה עמד בנימין קצנלבוגן.
ב-15 באוקטובר 1942 נצטוו יהודי א' להתייצב בכיכר השוק למסדר ולרישום. מתוך הנאספים נבחרו 100 צעירים ונשלחו למחנה עבודה שהוקם בחווה חקלאית הסמוכה לכפר גושצ'רדוב. 300 יהודים נוספים הועברו למחנה העבודה ינישוב, שם הועסקו בעבודות בנייה שונות. שאר יהודי א' גורשו לגטו קרשניק (ע"ע) משם שולחו בראשית נובמבר 1942 יחד עם יהודי המקום למחנה ההשמדה בלז'ץ.
בגושצ'רדוב חולקו העובדים לשתי קבוצות. כ- 40 מהם עבדו בחווה החקלאית של איש הס"ס האושטורמפירר לזרצ'יק, שקבע את משכנו במקום 60 האחרים הועסקו מטעם החברה הגרמנית "בייקלר" במכרות ובמחצבות סמוכים.
בליל הגירוש לקרשניק ברחו רבים מהגברים ליערות, אבל כמעט כולם הוסגרו לגרמנים בידי פולנים. רק כמה צעירים הצליחו להתארגן לקבוצה פרטיזנית. בראשית 1943 הם פשטו על מחנה ינישוב, הרגו את מפקד המחנה ושחרוו מאות יהודים, חלקם מא'. כ-100 מעצירי המחנה חששו להימלט, ולמחרת הפעולה הועברו למחנה העבודה בודז'ין שליד קרשניק. במקום נותרה קבוצה קטנה של כ-20 עובדים, והם נרצחו במכרה הסמוך ב-4 בספטמבר. כ-100 מיהודי א' שרדו, רובם צעירים שברחו לברית-המועצות בתחילת המלחמה.