תרומות
אנטופול ANTOPOL
עיירה בפולין
נפה: קוברין
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-2,206
· יהודים בשנת 1941: כ-1,792
· יהודים לאחר השואה: 8
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
במאה ה- 17 היתה אנטופול עיירה פרטית בווייבודיות (מחוז ) בריסק, ומעמדה זה לא השתנה עד ראשית המאה ה- 20. בראשית המאה ה- 18 היתה העיירה בבעלותה של האצילה אנטונינה זאמויסקה ונקראה על שמה. ראשית היישוב היהודי היתה כנראה בשנת 1604, בעת שאנטופול עברה לבעלותם של האצילים לבית זאמויסקי. מספר היהודים בה גדל בעיקר במחצית השנייה של המאה ה- 19. בשנת 1858 היתה בעיירה שריפה גדולה ו- 15 בתים של יהודים אמידים עלו באש. עקב כך נפגעה גביית מס הנרות, דבר שהקשה על הקהילה לממן את פעולותיה. לפי דברי מקור פולני מתחילת שנות השמונים של המאה ה- 19 הצטיינו יהודי אנטופול באמידותם וביוזמותיהם. הם היו אז הבעלים של טחנות-קמח, בתי-מלאכה לעיבוד עורות, בתי-בד להפקת שמן ומפעלים נוספים לעיבוד תוצרת חקלאית. בשנת 1890 היו באנטופול 42 חנויות, רובן בבעלות יהודים. יהודים אחרים, שנקראו אז בשם "מורגובניקים", היו הבעלים של, או חכרו, שטחי-קרקע מצומצמים וגידלו ירקות למכירה, או עסקו בכבישת מלפפונים ובפיטום אווזים. לפיתוחה של אנטופול תרמו דרכי התחבורה שנבנו החל מאמצע המאה ה- 19. בשנת 1840 הושלמה תעלת-המים המלכותית (kana kroleswski), שעברה בהורודץ הקרובה. בשנת 1880 נסללה מסילת-הברזל פינסק-ז'בינקה ותחנת-רכבת נקבעה באנטופול. בשנים 1908 - 1910 נסלל כביש להורודץ הסמוכה ואנטופול נקשרה לרשת תעלות המים והנהרות הכלל-ארצית. מסוף המאה ה- 18 עד שנת 1818 כיהן ברבנות באנטופול ר' שמואל מפינסק; אחריו, עד שנת 1862, כיהן ברבנות ר' משה צבי רבינוביץ'. בשנים 1862 - 1864 כיהן בתפקיד זה ר' חיים זלמן ברסלוי; עד שנת 1890 מילא את התפקיד ר' פנחס מיכאל גרוסלייט ועד שנת 1900 - ר' יוסף דוד שיחור. בסוף המאה ה- 19 היו באנטופול 7 בתי-כנסת, אחד מהם עתיק. בית כנסת אחר, שנקרא בשם "החומה" (והיה בנוי מלבנים), נחנך בשנת 1888. מלבדו היה גם שטיבל של חסידים. כבר משנות השמונים של המאה ה- 19 היתה באנטופול קבוצה של "חובבי ציון", שעסקה באיסוף כספים, בעיקר בעזרת קערות שהוצבו ערב יום הכיפורים. בראשית המאה ה- 20 נוסדה באנטופול קבוצה של ה"בונד" ועד מהרה הגיע מספר חבריה ל- 150. במקביל פעל סניף של "ציונים-סוציאליסטים" ובו 100 חברים. ארגונים אלה, וכן קבוצות ציוניות קטנות אחרות, עסקו בעיקר בפעילות תרבותית-הסברתית. בשנת 1905 מנעו חברי קבוצות אלה, בסיוע חבריהם מקוברין ומהורודץ, פוגרום שעמד להתרחש בעיירה. הפעילות הכלכלית של יהודי אנטופול עד מלחמת העולם הראשונה הסתייעה בין השאר בקופת גמ"ח שייסדו שמונים בעלי-בתים. הקופה חילקה מדי שנה בערך 70 הלוואות בסכום כולל של 2,000 רובלים. קופה זו פעלה עד ראשית מלחמת העולם הראשונה. בנוסף לה פעל בעיירה בנק הלוואה וחיסכון. עד שנת 1905 לא היה באנטופול רופא כלל; בשנת 1910 החל לעבוד בעיירה רופא יהודי. באותה עת הוחל גם בבניין בית-חולים. לאחר המלחמה שוכן בבניין זה בית-הספר "תרבות". בשנת 1 191 נפתח באנטופול בית-מרקחת מודרני. ילדי היהודים למדו בחדרים, ואילו הבנות - בבית-ספר פרטי. חוג "שוחרי הקדמה", שחבריו באו מן הארגונים הסוציאליסטיים (צ"ס "וה"בונד) הפעילו באנטופול ספרייה שנקראה על-שם י"ל פרץ ובה ספרים ביידיש, בעברית וברוסית. בשנים 1900 - 1920 כיהנו ברבנות באנטופול שניים; ר' משה ברמן ור' הירש רבינוביץ'. בעת מלחמת העולם הראשונה, בסוף הקיץ של שנת 1915, נכבשה אנטופול בידי הגרמנים. עקב הקרבות על היישוב נשרפו בתים רבים וגם כמה בתי-כנסת. הכובשים הגרמנים הנהיגו משטר נוקשה, הגבילו מאוד את התנועה מיישוב ליישוב וגרמו מחסור חמור במזון ובסחורות. באותו זמן נפתח בית-ספר עממי, ששפת ההוראה בו היתה גרמנית. כשפרצה מלחמת האזרחים, בשנת 1918, עברה אנטופול מיד ליד וליהודים נגרם סבל רב. החיילים הפולנים בזזו רכוש יהודי, הבולשוויקים החרימו סחורות, הלגיונרים התעללו ביהודים - גזזו זקנים והיכו - ולבסוף ערכו הבלחובצים פוגרום ובמהלכו רצחו שלושה יהודים. בראשית אותה תקופה ארגנו חיילים יהודיים ויהודים שחזרו מן השבי הגנה עצמית יהודית, אך זו הצליחה לעמוד בעיקר נגד כנופיות, ולא נגד יחידות צבאיות.
המלחמה וספיחיה הביאו לירידה במספר התושבים, ובכללם היהודים, באנטופול לחצי, אך לפי המיפקד שנערך בשנת 1921 עדיין היוו היהודים %81 מכלל אוכלוסייתה. בסוף שנות השלושים היה המבנה המקצועי של המפרנסים באנטופול כדלהלן: הענף מספר המפרנסים פירוט המקצועות העיקריים בעלי מלאכה 210 40 סנדלרים, 32 קצבים, 31 נפחים, 22 חייטים ותופרות. מסחר 336 מזה 32 חנויות מכולת. תעשייה 14 בבניין ובטחנות-קמח. חקלאות 41 אנשי "הצווארון הלבן" 70 22 מורים ו- 13 מלמדים. המבנה התעסוקתי של יהודי אנטופול לא היה שונה מזה של יהודי פולין. החקלאים הרבים היו אותם "מורגובניקים", שגידלו על חלקות קטנות ירקות לכבישה ולמכירה. הפעילות הכלכלית נעזרה בקופת גמ"ח שפעילותה חודשה בשנת 1927 בתרומות של יוצאי אנטופול בארצות-הברית בסכום כולל של 2,100 דולר. יחד עם מענק הג'וינט ועם תרומות של תושבי המקום הגיע הון הקופה ל- 3,000 דולר. הקופה נתנה הלוואות קטנות ללא ריבית. עד שנת 1930 ניתנו 1,825 הלוואות כאלה, בסכום של 212,000 זהובים. בשנת 1924 חודשה פעילותו של הבנק להלוואה וחיסכון והיו בו 190 בעלי-מניות, אבל כנראה שבסוף שנות העשרים נסגר הבנק. בשנת 1920 נפתח בית-ספר עברי למתחילים, שהיה במהרה לבית-ספר "תרבות". היוזמים היו חברי "צעירי-ציון" מקומיים. בהתחלה למדו בו רק בנות, שכן הבנים המשיכו ללמוד בחדרים; בשנת 1923 הצטרפו גם הבנים לבית-הספר. למרות הקשיים הכספיים שעמדו בפניו התקיים בית-ספר זה עד ספטמבר 1939. בשנת 1936 פעל באנטופול גן-ילדים עברי, שהיה בבעלות פרטית. ה"תלמוד-תורה" "תבונה", שנוסד עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, המשיך לפעול גם בתקופה שבין שתי המלחמות. מראשית שנות העשרים היתה באנטופול גם ישיבה. משנת 1921 היה באנטופול בית-יתומים, שהוחזק בעזרת כספים שתרמו יהודי המקום ותרומות של יוצאי אנטופול בארצות-הברית. בהתחלה היו בו 21 ילדים ובשנות השלושים - 12 ילדים. בראשית שנות העשרים חידשה גם הספרייה את פעילותה, אך היתה נתונה בקשיים כספיים. לעזרתה נערכו במקום מגביות והיא נהנתה גם מהכנסות של אירועי תרבות שנערכו למענה. הספרייה התקיימה עד ספטמבר 1939. בין שתי המלחמות היו באנטופול 7 בתי-כנסת, אחד מהם של חסידים. ברבנות כיהנו; במחצית הראשונה של שנות העשרים - ר' משה סולובייצ'יק; אחריו, עד שנת 1929, כיהן ר' משה וולפסון; ואחריו בא ר' יצחק אלחנן ואלקין, חתנו של הרב וולפסון. הרב ואלקין נספה בשואה יחד עם בני עדתו. מיד עם התבסס השלטון הפולני, בתחילת שנות העשרים, חודשה הפעילות הציונית. אגודת הנוער הקיימת "הרצליה" התפרקה וביוזמת "צעירי-ציון" הוקמה אגודת נוער חדשה בשם "התחייה". לאחר איחוד "צעירי-ציון" עם "פועלי-ציון" היתה האגודה לסניף של תנועת-הנוער "דרור-פרייהייט". בראשית שנות העשרים נוסד באנטופול סניף "החלוץ" ובמרס 1922 עלו שבעת החלוצים הראשונים מאנטופול. בשנת 1925 הוקם קן של "החלוץ-הצעיר" ובשנת 1926 - קן של "השומר-הצעיר". לתנועות נוער אלה היו ספריות עבריות חשובות. החל משנות העשרים פעל באנטופול סניף של "המזרחי". תוצאות הבחירות לשני הקונגרסים האחרונים היו; לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 111 איש. הציונים הכלליים קיבלו 19 קולות; המזרחי - 14; מפלגת המדינה 17; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 61. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 80 איש. הציונים הכלליים קיבלו 16 קולות; המזרחי - 16; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 48.
ב- 25 ביוני 1941 נכנס הצבא הגרמני לאנטופול. כבר בימי הכיבוש הראשונים הוצאו להורג שני חיילים יהודים בני המקום שברחו מן השבי ויהודי שנחשד שהוא צנחן סווייטי. קומוניסט יהודי נאלץ להסגיר את עצמו, לאחר שבני משפחתו ו- 10 מנכבדי הקהילה נאסרו כבני-ערובה. מיהודי אנטופול הוחרמו דברי הערך והוטלו עליהם חובת הטלאי הצהוב ועבודת-כפייה. כמו-כן נאסר עליהם לבוא במגע עם האוכלוסייה הנוצרית. לפי הוראת הגרמנים הוקם יודנראט בן חמישה חברים. ביודנראט היו חברים נכבדי העיירה והרב ואלקין. בנוסף לכך הוקמה משטרה יהודית ובה חמישה איש. ב- 28 באוגוסט 1941 דיווח הרגימנט ה- 3 של משטרת-הסדר הגרמנית, שהיא הוציאה להורג באנטופול 257 איש באשמת שוד או קומוניזם. יש לשער, שבין ההרוגים היו יהודים לא מעטים, אך מספרם אינו ידוע. בראשית אוקטובר 1941 רוכזו יהודי אנטופול במעין גטו פתוח. כעבור כמה שבועות הובאו אליו יהודים מן הכפרים וכן מהורודץ, משרשוב ומז'בינקה. ביחד עמם נכלאו בגטו 2,500 נפש בערך. לאחר כמה שבועות חולק הגטו לשניים; גטו אנטופול - שבו שוכנו בעלי-המקצוע הנדרשים ומשפחותיהם ואשר שוכניו צוידו בתעודות מיוחדות והוא גודר בקרשים ובתיל; גטו ב' - שבו נכלאו כל השאר. העבודה הקשה, המחסור במזון ובתרופות החמירו את מצב הבריאות של שוכני הגטאות. באוקטובר 1941 נאסרו 150 צעירים. הגרמנים תבעו כופר כדי לשחררם, אך לאחר ששולם, התברר שהצעירים כבר נרצחו. בסוף יולי 1942 בא תורו של גטו ב' לחיסול. יושביו הובלו לתחנת-הרכבת ויחד עם יהודים מקוברין הוסעו לברונה-גורה (brona gora) ושם נרצחו כולם. נערה מדרוהיצ'ין, שברחה מגיא-ההריגה, הגיעה לאנטופול וסיפרה מה ראו עיניה. בסוף אוגוסט 1942 חוסל בדרך דומה גטו אנטופול וגם יושביו נרצחו בברונה-גורה. כמה מאות יהודים הושארו בחיים ויחד עם המסתתרים הגיע מספרם ל- 300. ב- 16 באוקטובר 1942 נרצחו גם הנותרים. בין הבורחים המעטים היו רופא העיירה, ד"ר פנחס צ'רניאק, ואשתו הרוקחת. לאחר נדודים נקלטו השניים בגדוד הפרטיזנים הסווייטי על-שם קירוב. כמה בורחים נוספים הגיעו ליחידות פרטיזנים סובייטיות אחרות. אנטופול שוחררה ב- 22 ביוני 1944. מבני העיירה ניצלו רק 8 איש.